דוד משבח את הקב"ה בכינור ובשירת התהילים

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

כינורו של דוד 

"חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ", במסכת ברכות ג' ובזוהר נאמר: כינור היה תלוי לדוד למעלה ממיטתו של דוד כנגד חלונו, וכיון שהגיע חצות לילה, רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו. מיד היה דוד קם ומתגבר בשירות ותשבחות, והוא עומד ועוסק בתורה עד שעולה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר והיו חכמי ישראל שומעים את קולו, היו חכמי ישראל נכנסים אצלו ועומדים גם הם לעסוק בתורה. 

בדרך הטבע שהשחר מעורר את בני האדם משנתם, אך דוד היה זה שמעיר את השחר ..."אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה, עוּרָה כְבוֹדִי, עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר, אָעִירָה שָּׁחַר". נשמת דוד המלך כולה אומרת שירה, דוד "יֹדֵעַ נַגֵּן" (יודע = מחובר) הוא מחובר ומקושר לניגון, דוד המלך כל כולו שירה לה'. שירת התהלים היא שירה שיצאה מעומק הלב, והיא מתנשאת ועולה מעלה לגבהים הרוחניים, ומעלה כלפי מעלה גם את דוד המלך וגם את כל עם ישראל כולו. ולעתיד לבוא דוד המלך - משיח בן דוד יבשר את גאולת עם ישראל ואת גאולת העולם, ויקשר את העולם אל בורא העולם לעד ולנצח נצחים בקשר סופי, בקשר של ניגון עמוק ועילאי. 

כנור 

כנור בגימטריא = עור (כנור = 276, עור = 276). ע''י שיריו ותשבחותיו ומנגינותיו היה דוד המלך מדבק את נפשו, והופך את העור (הגשמי) לאור (רוחני), ומתקן מה שאדם הראשון הפך בחטאו את כותנות האור לכותנות עור. 

הצפרדע משבחת לקב''ה 

במדרש בפרק שירה נאמר: בשעה שסיים דוד המלך את ספר התהלים זחה דעתו עליו, אמר לפני הקב''ה: רבונו של עולם, יש בריה שבראת בעולמך שאומרת שירות ותשבחות יותר ממני? באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת ואמרה לו: דוד, אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך. ולא עוד, אלא כל שירה ושירה שאני אומרת, ממשלת עליה שלושת אלפים משל. ולא עוד, אלא שאני עוסקת במצוה גדולה: יש בשפת הים מין אחד שאין פרנסתו אלא מן המים, ובשעה שרואה אותי נוטלני ואוכלני. 

גלגל השמש משבח לפני הקב''ה 

"הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר"... למרות שאורם של השמש והכוכבים הוא רב, אל לנו לטעות ולומר שיש בהם כח עצמי, שהרי הם בעצמם נותנים שבח ותהלה לקב''ה שיצר אותם וכולם כפופים לו. 

בזוהר הקדוש בפרשת ויקהל, נאמר: אמר רבי אלעזר, אלמלא שבני עולם אטומים, לבם ועיניהם סתומות, לא היו יכולים לעמוד בכל נעימות גלגל השמש כשהוא הולך ומשבח לפני הקב''ה. 

לעתיד לבוא 

10 נבלים בכנור דוד המלך מאַיִל שנברא בין השמשות 

בפרקי דרבי אליעזר ל"א מובא: 

רבי חנינא בן דוסא אומר: אותו אַיִל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה - אפרו של האיל הוא יסוד של המזבח הפנימי, גידיו היו לעשרה נבלים של כינור שהיה דוד מנגן בו, עורו הוא אזור עור במתניו של אליהו הנביא זכור לטוב, שתי קרניו שופרות, קרנו של שמאל - היא שתקע בה הקב"ה בהר סיני, וקרנו של ימין - שהיא גדולה משל שמאל, הוא עתיד לתקוע בה לעתיד לבוא! 

רבינו בחיי מביא: שהיו בכנור שבעה נימין "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ" (תהלים קי''ט, קס''ד). לפי ערכין י''ג: ולימות המשיח יהיו שמונה נימין "לַמְנַצֵּחַ עַלהַשְּׁמִינִית" (תהלים י''ב, א'). ולעתיד לבוא יהיו עשרה נימין "בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ" (תהלים קמ''ד, ט'). ולא נתפרש השיר עד שבא אדוננו דוד המלך. והלוויים המשוררים הם שמונה: אסף, הימן, ידותון, איתן האזרחי, לוי ששמו בן, על הגתית - הוא ממשפחת עובד אדום, ובני קורח ובני משה. 

והיו משוררים גם כן בשמונה כלים: על נגינות, על מחלת, על עלמות שיר, המשא - זהו קול חזק וגבוה המובא בדברי הימים א' ט''ו, כ''ב, על הנחילות - מלשון חליל, על שושנים, על הגתית, על השמינית. דוד ושמואל העמידו חלוקי השיר, שיהיו הלויים עומדים על הדוכן ומזמרין לפני מי שאמר והיה העולם. 

העולם נברא בשביל שירה וזמרה 

אמר הקדוש-ברוך-הוא: אפתח לשון של כל בני בשר ודם, כדי שיהיו מקלסין (משבחין) לפנַי בכל יום וממליכין אותי בארבע רוחות העולם, שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפנַי בכל יום ויום - לא בראתי את עולמי. 

ומנין שלא ברא הקדוש-ברוך-הוא את העולם - אלא בשביל שירה וזמרה? שנאמר: תהלים צ''ו, ו': "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו, עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ". תהלים י''ט, ב': "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵ-ל, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ". תהלים צ''ג, ד': "מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים, אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְיָ". תהלים קמ''ח: "הֶהָרִים וְכָל גְּבָעוֹת... מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים, שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ, בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת, זְקֵנִים עִם נְעָרִים, יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּו"... 

הרמב''ן מביא בפרשת "בא": כוונת כל המצוות שנאמין באלקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה... ואין לעליון חפץ בתחתונים מלבד זה שיֵדע האדם ויודה לאלקיו שבראו (הכרת הטוב לבורא העולם על שבראנו ועל כל נשימה ונשימה ועל הכל). 

הקב''ה אינו מבקש קילוס (שבח) אלא מישראל 

במדרש תהלים מובא: כך אמר דוד הכל מקלסין לפניו שנאמר: "הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם"... "הַלְלוּ אֶת יְיָ מִן הָאָרֶץ", ואחר כולן מקלסין אותו אומות העולם. אמר הקב''ה: אף על פי שהכל מקלסין אותי, איני מבקש קילוס אלא מישראל, שנאמר: "כִּי רוֹצֶה יְיָ בְּעַמּוֹ, יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה"... (לא נאמר: "כי ירצה", אלא "כִּי רוֹצֶה" - כי הקב''ה אוהב את ישראל ורוצה בעמו בכל עת ובכל שעה), אמר הקב''ה: ערב עלי קילוס של ישראל שמקלסין אותי, שנאמר: "הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ"... (שיר השירים ב').