דבר תורה לפרשת בהר

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בפרשת השבוע נכתב "את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'".  וברש"י נכתב "אני ה' - נאמן לשלם שכר".
 
כל שומר שבת - שכרו הרבה מאד. לפעמים נראה כי שמירת השבת מסכנת את האדם ועלולה לפגוע בו, אולם שוב ושוב מוכח כי ההפך הוא הנכון, ודווקא בזכות ההקפדה על שמירת השבת זוכה האדם לנסים ולנפלאות.
 
בספר "זכרון יעקב" מובא בעניין זה המעשה הבא: בעיר קטנה בליטא, במחוז קובנא, חי לו יהודי נכבד מאד. לפרנסתו ניהל בית מרזח, ומלבד מרתף של יין הקים שם גם מקום שעשועים. האצילים הפולנים אהבו מאד להתאסף, להשתעשע שם ולהשתכר.
 
בשנת קצ"א, עם סיום מרידת הפולנים, שבו צבאות רוסיה מורשא. אחד הגנרלים הרוסיים בחר לעבר עם כל גדודיו דרך אותה עיר, הוא הגיע לשם בליל שבת, כשהוא וכל חייליו עייפים ויגעים מטלטולי הדרכים. כששמע שבעיר קיים בית מרזח ומרתף יין, שלח מיד אחד ממשרתיו על היהודי כדי לקנות ממנו יין טוב.
 
כשראה הגנרל את המשרת שב בידיים ריקות, כעס מאד. הוא שלח אל היהודי שני חיילים נוספים שיעבירו בשמו פקדה נחרצת - עליו למכר להם יין ללא שהיות. אולם החילים שבו וסיפרו כי היהודי השיב להם, שאסור לו לסחור ולמכר בשבת קודש, אך הוא מסכים לתת לגנרל את המפתחות בית המרזח, שייקח בעצמו כל דבר שיחפוץ בו לבו.
 
כשנמסרה התשובה האמיצה לגנרל, התעוררו בו רגשי התפעלות כלפי בעל בית המרזח, והוא בקש לפגוש אותו פנים אל פנים, ולהתחקות אחר מהותו - האם הוא רק יהודי חצוף ועז פנים המעז להשיב ריקם את פני הגנרל הגודל בתשובות מתגרות, או שמדבר באמת באדם ערכי, המוכן למסר את כל רכושו עבור עקרונות דתו.
 
בא הגנרל אל בית היהודי – ונדהם. הבית הגדול והמפואר היה מואב היטב, ומנורות רבות דולקות הציצו מכל פינה. ניקיון וסדר נפלאים שררו בו. השולחן היה ערוך ברב הדר, בני הבית היו לבושים במלבושים מלכותיים, ואצילות פניו של בעל הבית ניכרה מכל תנועותיו. אפילו גוי מגשם כמוהו יכול היה להבחין על נקלה באווירה של קדושה ומלכות החופפת על הבית. הוא הציג את עצמו לפני היהודי, וניסה להבין, איך יתכן שלמרות תארי הכבוד המרבים שלו ומעמדו החשוב - הוא מעז להשיב פניו ריקם.
 
השיב היהודי: "יסלח לי כבודו, אבל ישנו בעולם אחד שהוא גודל ונכבד ומרומם ממך, וגם גדול ונכבד מאנשים חשובים ממך, הלא הוא הקב"ה. כל העולם כלו חייבים לשמע לו, וכשהוא מצווה אותי שלא אעסוק במשא ומתן בשבת - מה ביכולתי לעשות? אבל אדוני הנכבד, אם כבר זכיתי כעת לכבוד הגדול בביקורך האישי בביתי, אשמח מאד לארח אותך. אנא ממך, הישאר אצלי וכבד אותי בכבוד הגדול הזה".
 
נהנה הגנרל מתשובת היהודי, ונשאר בביתו. עד מהרה הוגש לשלחן יין טוב, והגנרל התענג עליו. בנוסף לכך גם טעם מכל המאכלים היהודיים המסורתיים אשר נעמו לו מאד. בצאתו מן הבית הושיט הגנרל ליהודי מטבע זהב גדולה, וביקש לשלם על הוצאות האירוח, אך היהודי סרב. "חלילה לי לקחת כסף על הוצאות שבת קדש, הלא מראש אמרתי ששכרי הוא עצם הכבוד על אירוח שר נעלה ונכבד כמוך".
 
שמע הגנרל את דבריו, הוציא מכיסו את פנקסו האישי, רשם את שמו של היהודי ונפרד ממנו בידידות רבה. חלפו שנים מספר, הגנרל הספיק להתקדם בתפקידיו, והפך למפקח הראשי על כל בתי הסוהר במדינה. והנה אירעה התפתחות פוליטית דרמטית. מארגן המרד נתפס, וכל ניירותיו הוחרמו. בין השאר הוזכר בהם מנהגו להתארח עם אצילים בבית המרזח היהודי באחת הערים במחוז קובנא. תוך שעות בודדות הפתע היהודי לגלות בביתו משלחת שוטרים עם עגלה מכוסה, וללא שום הסבר נוסף מצא את עצמו כפות בתוכה ומובל לוילנא, שם נאסר בבית הכלא במקום מבודד, כאחד האסירים המסכנים ביותר. ביום מן הימים הגיע מפקח בתי הכלא לביקור. הוא הכיר את בעל האכסניה, והתפלא מאד על כליאתו בכלל, ובפרט בתנאים המחמירים הללו. "מה קורה פה, יהודי נכבד?" שאל, והיהודי השיב "כמוך-כמוני, לא אדע במה מאשימים אותי". המפקח התגייס לטיפול אישי בעניין, וכשנודע דבר האשמה - אסף את שרי המועצה ואמר לפניהם "אני ערב בעד היהודי הזה שהוא נקי מעוון מרד! הוא בעל אכסניה פשוט, ומאין לו לדעת את מזימת אורחיו ומבקריו?!". הוא הוסיף וסיפר כמה התפעל ממנו במפגש שהיה ביניהם. השרים, אשר התפעלו מאד למשמע הדברים, מהרו להוציאו לחופשי. כשהגיע היהודי לביתו, הוא בירך ברכת הגומל על הנס שנעשה לו. (מתוק האור).
 
שבת שלום,
הרב מנדל