כח התפילה

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

הגאון הגדול רבי שלום משאש שימש כרבה הראשי של מרוקו. במשך השנים זכה לעלות לארץ הקודש וכיהן כרבה הראשי וראש אבות בתי הדין  של ירושלים.
 
בצעירותו פרצה במרוקו מגיפת ה"טיפוס״ שגרמה לשיתוקם של רבים. רוב החולים סיימו את חייהם תוך זמן קצר. המחלה פגעה אף ברב משאש שרותק למיטה ונזקק למקל הליכה. קיבל הרב את הדין באהבה והתפלל לבורא עולם שירפא אותו.
 
תפילתו עשתה רושם גדול בשמים הרב אט אט התרפא ולא היה נזקק עוד למקל הליכה!
 
עד יומו האחרון המשיך הרב להשתמש במקל הליכה, הוא ציפה אותו בכסף טהור ושם אותו על ידו לקישוט. זאת כדי שיביט במקל יזכור את הנס הגדול שעשה איתו בורא עולם...
 
חסדים רבים עושה איתנו הקב"ה, יום יום שעה שעה. אך אנו לא תמיד זוכרים את הניסים הקטנים, מודים באותו הרגע במקרה הטוב.
 
אם אדם היה מקבל יום יום פרנסה מחברו הטוב, מקבל תרופה מהרופא למחלה חשוכת מרפא, כמה היה מודה, משבח ומהלל אותם יום יום? בורא עולם מחייה אותך רגע רגע, לא תתן לו הודיה? לא תשבח אותו מידי יום?
 
הרגלי הטבע והשגרה יוצרים בנו את השקיעה, את ההרגל, את אי יכולת ההודיה. כך זה כלפי אחרים כך זה כלפי בורא עולם.
 
הודיה, זוהי הכלי שלנו להכרת הטוב, להכיר טובה ותודה למי שכרגע נותן לך אוזניים לשמוע את צלצול ההודעה הנכנסת, עיניים לראות את המילים הכתובות, ודעת להבין את המלל... תודה... זה הכל ועל הכל...