שני יהודים שנמלטו מהשואה והעזרה שהקב"ה שלח להם

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

ורבה ווצלר היו שנים במחנה אווישיווץ. במחנה הם קיבלו תפקיד - להיות הרשמים של המחנה, לרשום כמה נכנסים, כמה יוצאים וכמה הוצאו להורג...
 
באחד הימים הם החליטו להראות לעולם את הזוועות שעושים הנאצים ביהודים ולפרסם את הרישומים שלהם. לשם כך הם היו צריכים לברוח מהמחנה.
 
סביב המחנה היו שתי גדרות, גדר פנימית חשמלית וגדר חיצונית. בוקר אחד הביאו הנאצים קרשים כדי להקים צריפים נוספים במחנה והניחו אותם בין שתי הגדרות.
 
הנאצים לקחו יהודים שיסדרו את העצים בעמרות. בנקודה הזו הבינו השניים שהם יכולים לברוח. הם ביקשו מהיהודים לחפור להם גומחה מתחת לערמת קרשים בה יוכלו להסתתר.
 
במחנה היה נוהל - אם אדם נעדר שלושה ימים לא ממשיכים לחפש אחריו כי ככל הנראה הוא מת.
יצאו השניים אל מחוץ לגדר הראשונה והסתתרו תחת העצים.
 
במפקד הלילה הראשון הם הוכרזו כנעדרים. אזעקות ונביחות כלבים נשמעו במחנה. אך השניים לא נמצאו.
 
לקראת סוף הלילה השלישי שמעו השניים שני קצינים צועדים ליד ערמות העצים. אחד מהקצינים אמר לחברו: "אולי ורבה ווצלר מתחבאים מתחת לעצים? בוא ונחפש אותם". חברו היה מסופק מעט, אבל הרצון למצוא את השניים גבר על ספקו ושניהם החלו להזיז את ערמות העצים.
 
שלוש שכבות של עצים הפרידו בין השניים לקצינים. שכבה אחת הוסרה וליבם של שני היהודים פעם בחוזקה. שכבה שנייה הוסרה והשניים פחדו פחד גדול.
 
באותו הרגע שהקצינים החלו להזיז את השכבה השלישית נשמעה אזעקה במחנה, אזעקה המודיעה על שעת האכילה. התלבטו השניים האם ללכת לאכול או לסיים את מלאכת הוזזת הקרשים. לאחר התלבטות קשה עזבו השניים את המקום והלכו לאכול.
 
נשימה של רווחה יצאה מפיהם של השניים, הם ניצלו. בחלוף שעות מספר החליטו השניים לצאת ולברוח, הם ניסו להזיז את הקרשים ולא הצליחו מחמת כובדם של הקרשים ומחמת חולשתם של השניים שהיו ללא אוכל ושתייה במשך שלושה ימים.
 
החלו השניים לבכות על מר גורלם כשהם נושאים ראשם כלפי מעלה ושואלים: "למה בורא עולם? למה?" עם כל הבכי והצער הם לא התייאשו וניסו בכל כוחם להזיז את שכבת הקרשים, ובכוחות משותפים הצליחו אט אט להזיזם עד שיצרו חור, השתחלו דרכו וברחו מהמחנה.
 
לימים הם פירסמו דו"ח הנקרא: "דו"ח ורבה - וצלר" שהשפיע על העולם להבין מה באמת קורה באוושוויץ והצילו הרבה מאד יהודים...
 
אמנם המסר שלהם לעולם הוא מסר שגרם להצלת נפשות רבות, אבל המסר הנוסף שלהם היה: "לו יצוייר ששני הקצינים הנאצים לא היו מסירים את שתי שכבות העצים העליונות, לא היינו מצליחים לצאת מהבור בו התחבאנו. אנו התלוננו על בורא עולם, והוא שלח לנו שני קצינים לעזור לנו, הפחד שעברנו, הלחץ, דפיקות הלב, היו כדי לעזור לנו לצאת מהבור אל האור..."
 
לעיתים אנו נמצאים באותו המצב, הקשיים, הכאב, הלחץ, הדאגות והפחדים סובבים אותנו ואנו פונים בשאלה כלפי שמים: "למה?"
 
בכל מצב בו הנך חש שהחושך אופף אותך דע לך, החושך הוא ההצלה שלך, הוא קרש הקפיצה שלך, משם אתה תעלה מעלה יותר ממה שהיית יום קודם.
אמר רבי נחמן מברסלב שהחושך הוא לא הירידה לצורך העלייה, אלא הוא עצמו העלייה שלך.
 
לו נפנים זאת ברגעים הקשים שחלילה יבואו עלינו נוכל בקלות יותר לעבור אותם, לשמוח בהם ואף להודות עליהם, כי הם הם העלייה שלנו לעתיד טוב יותר...