שמירת הלשון

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

 הִנֵּה בַּכְּלָלִים שֶׁעָבְרוּ בֵּארְנוּ, מַה נִּקְּרָא לָשׁוֹן הָרָע בְּכָל עִנְיָנָיו, וְכֵן כְּהַאי גַּוְנָא {וכן כיוצא בזה} בְּדִין קבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע. וְעַתָּה בִּכְלָל זֶה נְבָאֵר בְּאִסוּר סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁאָסְרָה לָנוּ התּוֹרָה, מַהוּתוֹ שֶׁל המְסַפֵּר, וְאֶת שֶׁהוּא מְסַפֵּר עָלָיו, וְהָאִישׁ שֶׁהוּא מְסַפֵּר לְפָנָיו, הַכֹּל כְּסִדְרָן, וְכֵן כְּהַאי גַּוְנָא נְבָאֵר בְּעִנְיַן קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע, וְלָכֵן אַל יִפָּלֵא בְּעֵינִי הַקּוֹרֵא, כִּי לִפְעָמִים אֲנִי מעְתִּיק דָּבָר פָּשׁוּט מְאֹד, וְהוּא מִפְּנֵי שֶׁיִּהְיוּ הֶמְשֵׁךְ המַאֲמָרִים כְּסִדְרָן, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר, שֶׁרַבִּים מִשְׁתַּבְּשִׁין בָּזֶה, וְגַם כְּשֶׁיְּעַיֵּן הֵיטֵב, יִמְצָּא בְּסוֹף כָּל עִנְיָן דְּבר חִדּוּשׁ. וְרִאשׁוֹנָה נְבָאֵר אֶת מהוּתוֹ שֶׁל המְספֵּר. 

הלכות לשון הרע כלל ח - א
 אֵין חִלּוּק בְּאִסוּר סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע, בֵּין אִם המְסַפֵּר אִישׁ אוֹ ((א)) אִשָּׁה, קָרוֹב אוֹ רָחוֹק, אַף דִּרְגִילוּת הוּא כַּמָּה פְּעָמִים, ((ב)) שֶׁלֹּא יַקְפִּיד הָאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר הַגְּנוּת עָלָיו, עַל הַמְסַפֵּר מִצַּד אַהֲבַת הַקֻּרְבָה אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם, וְגַם דֶרֶךְ קָרוֹב הוּא, כְּשֶׁמְסַפֵּר לְאֶחָד עַל קְרוֹבוֹ, אֵינֶנּוּ מְכַוֵּן לְגַנּוֹתוֹ בְּעֶצֶם, רַק מִפְּנִי קִנְאַת הָאֱמֶת, שֶׁלְּפִי דַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן עָשָׂה לְאִישׁ פְּלוֹנִי בְּעִנְיַן פְּלוֹנִי, אַף עַל פִּי כֵן ((ג)) אִם טָעָה בְּדִמְיוֹנוֹ בָּזֶה, דְּהַיְנוּ, שֶׁמִּהֵר לְהַחְלִיטוֹ לְכַף חוֹב, וְעַל פִּי אֱמֶת לֹא הָיָה חַיָּב בָּזֶה, אֵין דָּבָר זֶה יוֹצֵּא מִכְּלַל לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה. כל זה נלמד ממעשה דיוסף וממעשה דמרים שהיתה אחותו. ומ''ש דלפי דעתו וכו', כי ז''ל הספרי פיסקא ער''ה והרי דברים ק''ו ומה מרים שלא דיברה אלא שלא בפניו של משה ולהנייתו של משה וכו' ולכאורה מה כוונת הספרי בזה ונוכל לומר בפשיטות דידוע שכונתם כדיבורם לא היה ח''ו לגנותו למשה רבנו ע''ה רק שלפי דעתם עשה שלא כדין במה שפירש מצפורה, וסברת הספרי דמה שדיברו ביניהם בזה הוא משום דנחלט בעיניהם דשלא כדין עשה שחשבו דאין קדושת נבואתו גדולה משאר נביאים שיצטרך עי''ז לפרוש ממנה כמו שנאמר הרק אך במשה וכו' על כן הוסכם ביניהם שיראו להוכיחו עבור זה, ואף דכל זה הדיבור היה להנייתו של משה לשם שמים כדי להוכיחו אחר זה במה שפירש ממנה, ומבואר לקמן בכלל י' שאם נתברר לו שאחד עשה עולה לחבירו מותר לספר הדברים לבני אדם אם כונתו לתועלת עי''ש היטב, וא''כ מותרים היו לדבר ביניהם בענין זה אעפ''כ נענשו משום לשון הרע משום ההחלטה שנחלט בעיניהם שעשה שלא כדין כמו שאמרו הרק אך וגו' דלא היה להם להחליט לעת עתה כל זמן שלא דרשו מאתו טעם הדבר. ובעסקי בענין זה אמרתי לבאר מה דאיתא בספרי פיסקא צ''ט ומה מרים שלא נתכונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות וכו' המתכוין לדבר בחבירו לגנאי ולא לשבח וכו' על אחת כמה וכמה, היינו דלא כוונו לפחות גדולת נבואתו, רק שחשבו שאין מעלת נבואה בעולם יותר מנבואת האבות ונבואתם, כמו שמסיים הספרי על הכתוב הרק אך במשה דבר ה' והלא אף עם אבותינו דיבר הקב''ה ולא פירשו מפריה ורביה, וכונתם היה דאף שקדושתו הוא כקדושת האבות אף על פי כן לא היה לו לפרוש ממנה וזהו השבח שכוונו עליו. ועיין היטב באבות דר' נתן פרק ט' ומשמע שהוא מחולק עם הספרי וצ''ע.  הוא ג''כ ממעשה דמרים הנ''ל שמשה רבנו ע''ה לא הקפיד על זה כמ''ש והאיש משה עניו מאוד וכמו שכתב הרמב''ם בסוף הלכות טומאת צרעת ואעפ''כ נענשה מרים בצרעת. מה דתלינן באם טעה היינו דוקא בבין אדם לחבירו וכונתו לקנא לאמת וכמ''ש בפנים, ועיין היטב לקמן בכלל י' הדין הזה בכל פרטיו, אבל בלא זה בכל גווני אסור כמש''כ לעיל בכלל ד' עי''ש.