שמירת הלשון

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

הלכות לשון הרע כלל ב - ו
 עוֹד נִרְאֶה לִי דְּדַוְקָא ((יד)) בְּאוֹתָה הָעִיר, שֶׁשָּׁמַע בְּאַפֵּי תְּלָתָא, מֻתָּר לְגַלּוֹת מִּשּׁוּם דְּחַבְרָךְ חַבְרָא וְכוּ', אֲבָל לֹא בְּעִיר אַחֶרֶת, אַף דְּשַׁיָּרוֹת מְצּוּיוֹת מִזּוֹ לְזוֹ, וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. דאי לאו הכי קשה מאוד כל הדין דאפי תלתא לפי מה שמשמע לכאורה מבבא בתרא (ל''ט ע''א) שמשווה הגמרא לשון הרע ומחאה כי הדדי עי''ש, ולפי מה שכתב הרמב''ם דלשון הרע נקרא כל דבר שאם ישמע בין אנשים יגרום לו היזק בגופו או בממונו או להצר לו ואם כן למשל אם אומר על אחד שהוא איננו בעל מלאכה כלל שהוא מקלקל בגדים ואינו יודע דבר זה לאמתו (דאם הוא יודע בעצמו שהוא כן ומכוין לסלק בזה היזק מאחר שרוצה ליתן לו בגד לתפור יתבאר אי''ה לקמן בחלק ב' בכלל ט') הוא לשון הרע גמורה דמאמר כזה אם יתפרסם יוכל לסבב לו היזק גדול, והנה אם כן אם יאמר עליו אחד דבר זה בפני שלשה אנשים במדינה זו או בעיר זו שאין דר בה אותו בעל מלאכה יהיה מותר אחר כך לאחד מהשלשה לומר זה בעירו מטעם דחברך חברא אית ליה ושיירות מצויות מזו לזו ובודאי לבסוף יתגלה לעין הכל כמו במחאה אין סברא כלל לומר כן. ומה שמשמע בגמרא דדמי למחאה היינו בדבר שהוא אוושא מילתא כמו התם שאוכל שדה חבירו בגזלנותא שהוא דבר, הרגיל להיות מתפרסם והולך מדי שעה בשעה, כן הוא ענין לשון הרע גם כן כגון אם נשמע על אחד שבא על אשת איש וכדומה מהעונות הגדולות, וכהאי גוונא בעניני רכילות בדבר שהוא מרעיש את אזני הבריות, בזה אפשר לומר דשייך דינא דאפי תלתא אפילו מעיר לעיר כמו במחאה, מה שאין כן בדברים הקטנים דאין דרכן להשמע כל כך בודאי אין נשמע מעיר לעיר, ואפשר יותר דאפילו באותה העיר אם העיר גדולה לא שייך האי דינא דאפי תלתא כן נראה לי. 

הלכות לשון הרע כלל ב - ז
 וְאִם הָאוֹמֵר הִזְהִיר שֶׁלֹּא לְגַלּוֹתוֹ, אֲפִלּוּ אָמַר ((טו)) בִּפְנֵי רבִּים, יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרָע, לְמִי שֶׁיְּגַלֶּה אַחַר כָּךְ אֲפִלּוּ בְּמִקְרֶה. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא רוֹאֶה שֶׁאֶחָד מֵהשּׁוֹמְעִים אוֹ שְׁנַיִם לֹא שָׁמְרוּ אֶת הָאַזְהָרָה הַזּוֹ וְגִלּוּהוּ לַאֲחֵרִים, אַף עַל פִּי כֵן ((טז)) הַשְּׁלִישִׁי הַזֶּה אֵין לוֹ לְגַלּוֹת אֶת הַדָּבָר לַאֲחֵרִים אֲפִלּוּ בְּמִקְרֶה, וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. כן הוא בסמ''ג והגהות מיימוני והכ''מ והטעם משום אזהרתו שהזהירם שלא לגלות וגם אין שם טענת חברך חברא אית ליה שכל אחד יזהר מלגלות סודו כן כתב הכ''מ, ואף דבעלמא גם כן אסורים לגלות מטעם לשון הרע ואף על פי כן התירו באפי תלתא, היינו משום דעשוי הוא להתגלות וממילא לית ביה משום לשון הרע וכנ''ל, מה שאין כן בזה דמטבע אינו עשוי הוא להתגלות מחמת שהיה זה הדבר בתורת סוד. וראיה לדין זה כתוב בדברי הגהות מיימוני והסמ''ג גופא. ועוד יש להביא ראיה לזה מבבא בתרא (ל''ט ע''א) דהגמרא מדמה לשון הרע ומחאה כי הדדי, ובמחאה אמרינן שם דהיכא דצוום לא תיפוק לכו שותא תו לא הוי מחאה דלא שייך חברך וכו', ועוד מבבא בתרא (דף מ''ב ע''א) מאן דיזיף בצינעא יזיף ומבקש שלא לפרסם הדבר עי''ש. דלא מבעי לסברת היד הקטנה הנ''ל דכל ההיתר דאפי תלתא הוא משום שמסתמא נתרצה בדבר אם כן בזה חזינן דלא נתרצה בדבר בודאי אסור לו עדיין לגלות ואיסור לשון הרע עליו אם יגלהו, ואפילו לפי מה שכתבנו למעלה דהטעם הוא משום דעל ידי אפי תלתא בודאי עשוי להתגלות ועל כן לא אסרה התורה בזה משום לשון הרע, נראה גם כן דבזה שלא עברו על הציווי עדיין כי אם שנים הלא מסקינן בבבא בתרא (ד' ל''ט ע''ב) דכולי עלמא אית להו דרבה בר רב הונא דעל ידי תרי לא עבידא לאיתגלויי, ומסתמא הסברא הוא דלכך על ידי תלתא עשוי להגלות לכל דכל אחד כשיגלה לחבירו וחבירו לחבירו ממילא יתגלה לכל, מה שאין כן על ידי שנים אפילו אם כל אחד מהם יגלה לחבירו אף על פי כן אין דרך להתגלות על ידי זה לכל, ואם כן בענינינו שלא עברו על הציווי כי אם שנים עדיין אין עשוי על ידי זה להתגלות לכל ויש להשלישי הזה משום לשון הרע אם יגלהו. ואפילו אם תדחה לדברינו ותאמר דדתירא דאפי תלתא הוא משום ששיערו חז''ל שאי אפשר שכל השלשה יתאפקו מלגלות ובודאי יגלה אחד מהם וממילא עשוי על ידי זה לדתגלות לכל דחבוך חברא וכו' ואם כן בענינינו שעברו שנים על הצווי וגילוהו גם כן עשוי על ידי זה להתגלות ממילא לכל לבסוף דחברך חברא וכו', אף על פי כן נראה דאין להשלישי הזה לגלות מטעם אחר, דהרי פלוני מסר להם הדבר בסוד ועל זה נאמר הולך רכיל מגלה סוד, וכי משום ששנים עברו על הדבר הותר לו להשלישי הזה, ולא גרע ממה דאמרינן ביומא (דף ד':) מנין לאומר לחבירו דבר שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור וכו' וכל שכן בזה. ולפי זה אפילו אם סיפר אחד דבר לשון הרע על חברו בפני ארבעה והזהירם שלא לגלות ועברו שלשה וגילוהו גם כן אין מותר אחר כך להרביעי לגלות במקרה אף דכבר נתפרסם הדבר ונודע לכל על ידי אלו השלשה והטעם כמו שכתבנו. (ואף על פי כן לא ברירא לי הא מילתא היטיב וגם הדין שבפנים דאפשר דכוונת המצוה לא היה רק אם יקיימו כולן את דברו מה שאין כן בזה ששלשה עברו על דברו והוא הדין בהנ''ל לפי מה שכתבנו למעלה מה יועיל אם זה יעמיד על עצמו מלגלות בלאו הכי יתגלה עתה לעין הכל, ואולם כל זה הוא לסברתינו, אבל לסברת היד הקטנה הנ''ל אסור בכל גווני כל כמה דלא חזינן דנתרצה בדבר). 

הלכות לשון הרע כלל ב - ח
 אֵין חִלּוּק בִּלְשׁוֹן הָאַזְהָרָה, בֵּין שֶׁצִּוָּם ((יז)) שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ עוֹד מִזֶּה הָעִנְיָן כְּלָל, וּבֵין שֶׁאָמַר לָהֶם, שֶׁאַל יִוָּדַע מִכֶּם דָּבָר, בְּכָל גַּוְנִי {בכל האפנים} אָסוּר לְגַלּוֹת מֵהַגְּנוּת שֶׁל פְּלוֹנִי אֲפִלּוּ לְאַחֵר, וְכָל שֶׁכֵּן לְמִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, דְּעַל יְדֵי שֶׁיְּגַלֶּה לְאַחֵר, יִתְגַּלֶּה לְבַסוֹף לַכֹּל וַאֲפִלּוּ לוֹ, דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵה *. עוֹד נִרְאֶה פָּשׁוּט, ((יט)) דְּדַוְקָא אִם הַשּׁוֹמְעִים הָיוּ שְׁלֹשׁה, לַאֲפוּקֵי {להוציא} אִם שְׁנַיִם סִפְּרוּ בִּפְנִי שְׁנַיִם לֹא שַׁיָּךְ הַאי הֶתֵּרָא כְּלָל, וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים. אבל אם צוה שלא יגלו זה לאותו פלוני, אפשר דמתר (יח) לגלות במקרה לאחר. ואף דבכל מקום אסור לשון הרע ורכילות הוא אפלו אם לא נשמע מהמספר שום אזהרה על זה, הינו במספר שלא באפי תלתא (בפני שלשה), אבל בנדון דידן, אם אין לשון אזהרתו כוללת לזה, אם כן הוא דבר שעשוי להתגלות לבסוף, ולא אסרה התורה בזה משום לשון הרע, אם אינו מכון לגלות, וצריך עיון. הוא מבבא בתרא ל''ט הנ''ל בגמרא דלא תיפוק לכו שותא במחאה והוא הדין בלשון הרע וכנ''ל. מקור הספק הוא ממה שמשמע בבבא בתרא (ל''ט שם) דבמחאה אם אמר לא תימרו ליה הוי מחאה משום דכוונתו היה ליה לא תאמרו לאחריני תאמרו ע''ש ואפשר דאף על פי כן יש לחלק בין לשון הרע למחאה וצ''ע. 

הלכות לשון הרע כלל ב - ט
 וְכָל זֶה שֶׁדִּבַּרְנוּ הוּא מִצַּד אִסוּר הָאֲמִירָה בְּעַצְמוֹ, אֲבָל, חַס וְשָׁלוֹם, לְהוֹסִיף אְפִלּוּ תֵּבָה אַחַת אוֹ לְהַטְעִים אֶת הַדָּבָר בִּפְנֵי הַשּׁוֹמֵעַ, לוֹמַר שֶׁהַמַּעֲשֶׂה שֶׁנִּשְׁמַע עַל שִׁמְעוֹן, יָפֶה נִשְׁמָע עָלָיו וְכַיּוֹצֵּא בָּזֶה, זֶה וַדַּאי אָסוּר בְּכָל גַּוְנֵי, דְּהוּא מְּקַלְקֵל אוֹתוֹ בִּדְבָרָיו, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה נִשְׁמָע עָלָיו לְבַסוֹף מֵעַצְּמוֹ עַל פִּי הַסְּבָרָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא. וְעוֹד, דְּבָזֶה מוּכָח שֶׁמְּקַבֵּל דָּבָר זֶה לֶאֱמֶת, וְזֶה אָסוּר לְכֻלֵּי עָלְמָא בְּבָל גּוְנֵי, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר אִם יִרְצֶּה ה' לְקַמָּן בִּכְלָל ז' סָעִיף א', עַיֵּן שָׁם. צָּרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד, אֲפִלּוּ אִם מְפֻרְסָם ((כ)) עַל אָדָם עִנְיָן אֶחָד לְרַע שֶׁעָשָׂה בְּנַעְרוּתוֹ, אַךְ מֵאָז וְעַד עַתָּה הוּא מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה, אוֹ שֶׁמְּפֻרְסָם עַל אֲבוֹתָיו, שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה כְּלָל, וְהוּא אֵינוֹ אוֹחֵז בְּדַרְכֵיהֶם, וְכָל כְּהַאי גַּוְנָא {וכל כיוצא בזה} בְּדָבָר שֶׁעַל פִּי אֱמֶת אֵין עַוְלָה עָלָיו, אָסוּר לְגַנּוֹתוֹ וּלְבַזּוֹתוֹ אֵצֶּל חֲבֵרָיו בָּזֶה, וּמִי שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל זֶה וּמְסַפֵּר בִּדְבָרִים אֵלּוּ בִּפְנִי בְּנֵי אָדָם, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, כְּדֵי לְבַזּוֹתוֹ בְּעֵינִי עַמּוֹ, אֲפִלּוּ לֹא יוֹסִיף שׁוּם דָּבָר עַל הָאֱמֶת, הוּא מִכְּלַל כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁאֵינָם מְ קַבְּלִים פְּנִי שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה בְּמַאֲמָר רי''ד, וְלֹא שַׁיָּךְ עַל זֶה כְּלָל הֶתֵּרָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא {ההתר של בפני שלושה}, אַף שֶׁדָּבָר זֶה מְפֻרְסָם בְּפִי כֹּל, אַחֲרֵי שֶׁעַל פִּי אֱמֶּת אֵין עָלָיו שׁוּם גְּנַאי בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בִּיחֶזְקֵאל י''ח: ''בֶּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְגוֹ' כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ'' וְגוֹ''וְהוּא עוֹשֵׂהוּ עֲבוּר זֶה לְלַעַג בְּפִי הַבְּרִיּוֹת. ואף שבאמת אין צריך שום ראיה לכל זה כי דברים פשוטים הם, אף על פי כן אראה לך מקור זה בספר חסידים בסי' מ''ד כשחושב שם הד' כיתות שאין מקבלות פני שכינה דקחשיב בזה כת מספרי לשון הרע כתב שם וזה לשונו, לשון הרע מספר בגנות של חבירו אפילו דבר אמת וגם משל הדיוט הוא. וכתב המפרש על זה וזה לשונו, רוצה לומר זה הגנאי הוא מורגל בפי כל והוא למשל בפיהם אף על פי כן אסור לספר בגנותו עכ''ל.