כשרות המטבח

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

 
 
השחיטה היהודית
רבים תמהו, ורבים עדיין תמהים: כיצד יתכן שתורת ישראל אשר הנחילה לאנושות את ערכי המוסר האוניברסליים בכל הנוגע לרגישות לזולת וסבלו, דווקא היא תצווה שהדרך היחידה לצריכת בשר למאכל, היא באמצעות שחיטה? דרך זו נראית כאגרסיבית וכואבת. מדוע לא להמית את הבהמה בירייה קצרה ומהירה? או לפחות להמם את הבהמה באמצעות מכת חשמל לפני הריגתה, כנהוג כיום ברוב מדינות העולם, כדי להפחית מכאביה?
 
הנה התבוננות מעמיקה ויסודית, פורסת לנגד עינינו תמונה המאירה את עינינו להבין שוב, כי תורתנו הקדושה, "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", ואך חמלה וחסד טמונים בכל חוקיה ומשפטיה.
 
ראשית עלינו לדעת, כי הקפדה על קיומן של הלכות שחיטה, גורמת שלא יורגש כאב ולא ייגרם צער לבעלי החיים, שהרי התורה מחייבת לשחוט רק בסכין חדה וחלקה לחלוטין, עד שאם יש בה פגם קל שבקלים, המורגש ולו במעט על ידי העברת הציפורן בעדינות על פני חוד הסכין, סכין זו פסולה לשחיטה, ובהמה שנשחטה באמצעותה פסולה לאכילה. עוד נדרש בהלכה שהשחיטה תתבצע בזריזות ובתנועה מהירה אחת של הסכין. דרישות אלו גורמות שלא יורגש כל כאב, שהרי חתך מהיר וחד אינו גורם לכאב [הדבר נחקר והוברר, שברגעים הראשונים ליצירת חתך חד ומהיר, אין הגוף חש כל כאב. תחושת הכאב באה רק לאחר מכן].
 
 
יותר מכך. מחקרים חדשים גילו עובדות מדהימות בנוגע למערכת כלי הדם של היונקים, המעצימות שבעתיים את הנקודה הנ"ל. הענין הוא כזה: אצל כל בעלי החיים, קיימת במוח "רשת הפלאים", שהיא המרכזת את אספקת הדם למוח. הדם מגיע מן הלב אל רשת הפלאים בשתי דרכים: הדרך העיקרית היא "עורקי הקרוטיד", הנמצאים בקדמת הצוואר. והדרך הנוספת היא "העורקים החולייתיים", הסמוכים יותר לעורף, שאף הם מובילים דם. כל רופא מתחיל יודע, שכאשר יורד לחץ הדם ברשת הפלאים בפתאומיות, התוצאה היא איבוד הכרה מיידי. כלומר: פעולת השחיטה גורמת להפסקה מיידית של אספקת דם אל המוח, מה שגורם לבהמה לאבד את ההכרה, ולא לחוש בכאב. השאלה היא כזאת: הרי בפעולת השחיטה היהודית נחתכים רק עורקי הקרוטיד, ולא העורקים החולייתיים [משום שאז הסכין תפגע בעצמות החוליות - דבר הפוסל את השחיטה], אז אולי יש מקום לחשש שמא תהליך איבוד ההכרה יארך זמן רב יותר, כל עוד נמשכת זרימת הדם בעורקים החולייתיים?
 
כאן אנו מגיעים אל הפלא הגדול: אכן לכל היונקים יש גם עורקים קדמיים וגם עורקים אחוריים. אולם אצל כל היונקים הטהורים שהם מעלי גירה ומפריסי פרסה - קיים שינוי במבנה העורקים האחוריים. בעוד שביתר בעלי החיים היונקים הטמאים - עורקים אלו חודרים ישירות למרכז הדם שבמוח, הרי שאצל בעלי החיים הטהורים, העורקים החולייתיים מתחברים בדרכם אל העורקים הקדמיים, לפני הגיעם למרכז הדם שבמוח. משמעות הדברים היא, שבעת חיתוך עורקי הקרוטיד, יורדת מיידית אף זרימת הדם שבעורקים החולייתיים! מה שמבטיח איבוד הכרה מיידי, תוך שניה אחת, ולכל היותר שתי שניות! וכאמור לעיל, בשניות אלו עדיין לא קיימת תחושת כאב, כך שהשחיטה היהודית מבטיחה מניעה מוחלטת של צער בעלי חיים. [ומה שרואים לאחר השחיטה שגוף הבהמה מפרכס, הדבר אינו מעיד על כאב, אלא זהו רפלקס הנגרם מפעילות אנזימטית בסיבי השרירים, וכמו שניתן לראות את זנב הלטאה מפרכס לאחר שנקטע מגופה].
 
לעומת זאת דווקא בשיטות הטביחה הלא יהודיות קיימות בעיות רבות. לא נדבר על השיטות הפרימיטיביות, שבודאי היו כרוכות בצער ובסבל רב, אולם אף בשיטות החדשניות קיימות בעיות. פעולת הימום הבהמה במכת חשמל גורמת ל'בישול' המח וכרוכה בסבל. בירייה אל מח הבהמה, קורה פעמים רבות שהירייה לא מכוונת בדיוק, או שהבמה מזיזה את ראשה, ואז נגרם לה סבל רב.
 
בשחיטה היהודית קיים יתרון אף לאיכותו וטיבו של הבשר, ורמתו ההיגיינית, שכן רוב הדם יוצא מיד עם מות הבהמה, ואין החיידקים מתרבים בו במהירות, מה שאין כן בטביחה בירייה, שהדם נשאר יותר בגוף הבהמה, בשל הפרש הזמן שבין הירייה לחיתוך הצוואר. [ולמען חברי אגודת 'צער בעלי חיים' נוסיף ונאמר, כי השמירה על טיב הבשר והארכת חיי המדף שלו, היא יתרון לא רק לבני האדם האוכלים ממנו, אלא אף לבעלי החיים, שכן בעקיפין - פחות בשר נזרק, ופחות בהמות נשחטות].
 
העובדות הללו מחזקות בנו ביתר שאת את ההבנה, שתורתנו היא תורה אלוקית, וניתנה על ידי בורא העולם, אשר יצר את העולם כולו, באופן שיהיה מתאים ביותר לקיום התורה, וכפי שאומר הזוהר הקדוש, שהקב"ה "איסתכל באורייתא וברא עלמא" [הסתכל בתורה וברא את העולם. התורה היא התוכנית האדריכלית של העולם]. לכן אין זה פלא, שדווקא מבנה כלי הדם של בעלי החיים הטהורים באכילה שונה מן המבנה ביתר היונקים, שהרי העולם כולו בידיו כחומר ביד היוצר. (על פי ספר "המהפך" ח"א עמ' 154. וראה שם מקורות הדברים והרחבה)
 

הרב זמיר כהן שליט"א על שחיטה כשרה וזהירות לצער בעלי חיים: