כשרות המטבח

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

 דין תערובת בכלי בשר וכלי חלב 
כפית חלבית בסיר בשר
כפית חלבית 'בת יומא', [דהיינו שבתוך 24 שעות האחרונות השתמש בכפית בחלב חם שהיד סולדת בו,] שנפלה לתבשיל בשר חם, צריך לשער אם יש פי שישים בתבשיל כנגד הכפית, התבשיל מותר. אך אם אין פי שישים, נאסר התבשיל. ואמנם אם הכפית החלבית אינה בת יומא, [דהיינו שעברו יותר מ-24 שעות מהשימוש האחרון שהשתמש בכפית בחלב חם,] אין התבשיל נאסר. (סימן צד סעיף א)
 
והביאור בזה, כי כל טעם שנבלע בכלי על ידי הבישול, אם תוך 24 שעות ניתן את הכלי בתבשיל חם, הרי שהכלי יפלוט טעם טוב לתבשיל. ולכך אם הוא טעם של מאכל איסור, הרי הוא אוסר את התבשיל, אבל לאחר 24 שעות נפגם טעמו, ומה שיפלוט לא יאסור את התבשיל.
אם הוא מסופק אם הכפית החלבית היא בת יומא או לא, אנו מקילים להחשיבה שאינה בת יומא, שכלל בידינו, 'סתם כלים אינם בני יומם'. (סימן צד סעיף ז. ז פ)
 
והוא הדין בכל זה להיפך, בכפית בשרית שנפלה לתבשיל חלב חם, ופשוט.
 
ודע שכל זה בכפית 'חלבית' שנפלה לתבשיל בשרי חם שבכלי ראשון, אבל אם נפלה הכפית לתבשיל בשרי חם שבכלי שני, רשאי לאכול את התבשיל, אף אם אין שישים כנגד הכפית. (ז סו, סז)
להלן נבאר כמה פרטי דינים באותיות קטנות, מאחר ואינם מצויים כל כך.
 
כנגד כמה מהכפית משערים
כפית חלבית בת יומא, שבחש בה בטעות בסיר בשר חם, צריך לשער אם יש פי שישים כנגד החלק שנכנס מהכפית בסיר, אבל אין צריך לשער שישים כנגד כל הכפית. (סימן צד סעיף א. ז סד)
 
כפית שנכנסה פעמיים לסיר
כפית חלבית בת יומא, שהוכנסה בטעות לתבשיל בשר ובחש בה בתבשיל והוציאה. ולאחר מכן הכניס שוב את הכפית החלבית ובחש בה, צריך לשער שיהיה בתבשיל פי מאה ועשרים כנגד החלק שנכנס מהכפית בתבשיל. ומכל מקום אם הכניס את הכפית פעם שלישית לתוך התבשיל, אין צורך שיהיה בתבשיל עוד פי שישים [דהיינו מאה ושמונים] כנגד החלק שנכנס מהכפית בתבשיל בפעם השלישית, אלא די במאה ועשרים. (סימן צד סעיף ב)
 
נודע בינתיים
ואמנם כפית חלבית בת יומא, שהוכנסה בטעות לסיר בשר ובחש בה בתבשיל והוציאה, והבחין שזו כפית חלבית. ולאחר מכן שכח ושוב הכניס את הכפית החלבית ובחש בה, במקרה זה די שיהיה פי שישים בתבשיל מהכפית, ואין צריך פי מאה ועשרים. (סימן צד סעיף ב. ז סג)
 
ואמנם, לבני אשכנז אין חילוק בין אם נודע לו בינתיים שזו כפית חלבית או לא, ובכל אופן אינם מצריכים פי מאה ועשרים אלא פי שישים. (הרמ"א סימן צד סעיף ב)
 
כדי להבהיר את חילוקי הדינים בדין זה של כף חלבית בת יומא שהוכנסה לסיר בשר, כתבנו בסייעתא דשמיא קצת ממקורות ההלכה בזה למעוניינים, כדלהלן.
 
ראשית, כפית חלבית בת יומא, כיון שיש בה טעם לשבח כדלעיל, נמצא כשמכניסה לתוך התבשיל היא פולטת טעם טוב, לכך צריך פי שישים בתבשיל כנגדה.
 
חנ"ן [חתיכה נעשית נבלה]
יש מושג בהלכה הנקרא חנ"ן [ר"ת חתיכה נעשית נבלה], וכדי לבארו נעמוד על ההבדל בין שתי הדוגמאות  שלפנינו:
 
תפוח אדמה שנפל לתבשיל חם של איסור, כגון של בשר נבלה, הרי בודאי שנאסר התפוח אדמה ואסור לאוכלו. ואם נפל אותו תפוח אדמה לתבשיל כשר, כגון לתבשיל של מרק ירקות, צריך לשער שיהיה פי שישים מהאיסור הבלוע בתפוח אדמה, כיון שהתפוח אדמה עצמו אינו מאכל איסור, אלא רק הבלוע בו הוא האיסור.
 
ולעומת זאת, חתיכת בשר שנפלה לסיר של חלב חם ונאסרה. ונפלה חתיכת הבשר לתוך תבשיל של מרק ירקות, צריך פי שישים כנגד כל החתיכה, ולא רק כנגד החלב הבלוע בה.
 
ולכאורה מה ההבדל בין התפוח אדמה, שדי בשישים כנגד הבלוע, לבין חתיכת הבשר שצריך שישים כנגד כל החתיכה? אלא שונה הוא דין של בשר בחלב משאר איסורים, שבבשר בחלב ישנו דין של חנ"ן, [חתיכה נעשית נבלה], דהיינו שלא רק החלב הבלוע בחתיכה הוא נהפך לאיסור, אלא החתיכה עצמה נהפכה לאיסור, כי החלב לבדו בלא הבשר אינו איסור, ורק בצירוף שניהם נוצר כאן איסור, ולכן מצריכים אנו שישים כנגד החתיכה כולה. וזה שאמרו 'חתיכה, נעשית נבלה', דהיינו החתיכה כולה נעשית איסור עצמי כמו "נבלה". מה שאין כן בתפוח אדמה שהוא עצמו היתר גמור, ורק בגלל האיסור הבלוע בו, גם הוא נאסר, לכן די בשישים כנגד האיסור שבו.
 
ומעתה, ברגע שבחש בכפית החלבית 'בת יומא' בתבשיל הבשר, הרי בלעה הכפית מהתבשיל, ונמצא שמעורב בכפית מבשר וחלב גם יחד, ונעשתה הכפית כולה 'נבלה' [חנ"ן] - איסור חדש שלא היה קודם. ואם כן, כאשר נפלה הכפית בפעם השניה, אף שכבר היה פי שישים בפעם הראשונה כנגד החלב, אך מכיון שעתה נבלע בכפית בשר, נמצא שבלוע בכפית איסור חדש של 'בשר בחלב', ונחשב כמו שנפלו שתי כפיות של איסור בבת אחת בסיר, שצריך עוד שישים כנגד הכפית השניה, כך כאן, צריך עוד שישים כנגד האיסור החדש של בשר בחלב שבלוע בכפית, לבד מהשישים שהיו נגד החלב שהיה בלוע בתחילה בכפית.
 
ולפי זה מובן גם כן, מדוע אם נכנסה הכפית פעם שלישית לתבשיל, אין צריך עוד שישים כנגד הפעם השלישית, כיון שבפעם השלישית, לא התחדש שום איסור בכפית, שכבר בפעם השניה נעשתה הכפית 'נבלה' מבליעת הבשר עם החלב הבלוע מכבר, ולכן די בכמות של המאה עשרים כדי לבטל את שני האיסורים שבכפית.
 
אלא שעדיין יש להבין, מה הסברא לחלק בין אם הבחין שזו הכפית חלבית מיד לאחר שנכנסה לתבשיל בפעם הראשונה, שאז מספיק שיהיה שישים כנגד הכפית, לבין אם הבחין שזו הכפית חלבית רק לאחר שנכנסה בתבשיל בפעם השנייה, שאז צריך עוד שישים כנגד האיסור החדש? וההבדל בזה הוא, כי ברגע שנודע שהכפית חלבית לאחר שנכנסה בפעם הראשונה ויש פי שישים, כבר התבטל האיסור ונעשה כל התבשיל היתר. ולאחר מכן כשהכניס שוב את הכפית שבלעה מהבשר ונעשתה נבלה, שוב התבטל איסור זה באותם שישים של ההיתר. לא כן כשנודע שהכפית חלבית רק לאחר שהוכנסה בפעם השניה, הרי לפנינו עכשיו שני איסורים: א. איסור 'החלב' שנפלט מהכפית לתוך התבשיל. ב. איסור 'בשר בחלב' שנפלט מהכפית שנעשתה נבלה. ולכן צריך שישים כנגד החלב, ועוד שישים כנגד הבשר בחלב.
 
בישל חלב בסיר בשרי
סיר בשרי 'בן יומו' [דהיינו שבתוך 24 שעות האחרונות בשלו בו בשר], ובטעות שכח ובישל בו חלב, החלב נאסר באכילה, כיון שטעם הבשר הבלוע בסיר, עדיין הוא טעם טוב והוא יוצא ונבלע בחלב ואוסרו. אבל אם 'אינו בן יומו' [דהיינו שעברו יותר מ-24 שעות משבשלו בו בשר], מותר החלב באכילה, כיון שכבר נפגם הטעם הבלוע בו, ואינו נותן טעם טוב בחלב. ומכל מקום בכל מקרה הסיר צריך הכשר בהגעלה, כמבואר להלן.
 
אם בשלו בטעות חלב בסיר בשרי, והוא מסופק אם עברו 24 שעות מבישול הבשר, אך בודאי שעבר לילה מבישול הבשר, החלב מותר. מטעם ספק ספיקא, שמא לילה לבד פוגם [כהרמב"ם, רבנו תם, ועוד רבים], ושמא באמת עברו 24 שעות. (יבי"א ח"ז סימן ו)
 
אם במזיד לקח סיר בשרי שעברו עליו 24 שעות, ובישל בו חלב, נאסר החלב באכילה. (רלד. ז פא)
 
כבישה בכלים
כלי ששהה בתוכו חלב 24 שעות, אף על פי שהחלב צונן, יש אומרים שנעשה הכלי חלבי, על כן ישים לב לכתחילה שלא ישהה בתוכו משקה בשרי, כמרק בשר וכיוצא. ומכל מקום אם השהה בתוכו משקה בשרי אפילו במשך 24 שעות, אינו נאסר באכילה. (יבי"א ח"ט סימן ה. קלז)
 
קופסאות המכילות בתוכן מאכלי חלב כגבינה וכדומה, רשאי לשטפן היטב ולאחסן בהן מאכלים, אך לכתחילה לא ישהה בהן מרק בשר למשך 24 שעות. וטוב להחמיר כן, גם בקופסאות גלידה חלבית. ומכל מקום אם הניח בהן מרק בשר ושהו בתוכן 24 שעות, או שחימם את המרק בעודו בקופסה במיקרוגל, מותר לאוכלו. (יבי"א ח"ט סימן ה. מעדני השלחן סימן קה ס"ק ב)