החיזוק היומי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

על סיר הבשר והדגים
לפני מספר שנים, התפרסם מעשה שאירע באזור המרכז:
 
משפחה אחת נערכה לקראת "שבת חתן", אשר אליה הוזמנו אורחים רבים, שכללו את כל בני המשפחה ומשפחות הקהילה. השבת התעדתה להיערך באולם בית הכנסת, ובעלי השמחה שכרו מבשלת ותיקה ומיומנת שתבשל את כל תבשילי השבת.
 
ענייני הכשרות היו מופקדים בידי רב הקהילה, אשר בדק שכל המצרכים המגיעים למטבח יהיו בתכלית הכשרות: פירות מעושרים כדת וכדין, ירקות ללא תולעים, בשר גלאט חלק וכו'.
 
הגיע בוקרו של יום השבת, האווירה בבית הכנסת היתה חגיגית ביותר, פיוטים מסולסלים לכבוד החתן והכלה, סוכריות מתעופפות, ומעל הכל - ניחוחות חמין מהביל עולים מן המטבח הקטן ומשרות אווירה של תיאבון לא פשוטה.
 
והנה בעזרת הנשים, צקצקה אחת הסבתות ואמרה בלחש ליושבת לצידה, כי הפעם - החמין הולך להיות "אחלה חמין", משהו שלא היה כמוהו שנים רבות. "עד כדי כך?!", התפלאה המאזינה. "אכן כן", אשרה הסבתא. "וזאת - בזכותי! ומדוע? הנה אומר לך: אתמול לאחר סעודת ליל שבת, נכנסתי למטבח והבחנתי בסיר שבו התבשלו הדגים. הדגים היו כל כך טעימים, שלא נשאר מהם שום דבר, אבל מה? מהרוטב נשאר. טעמתי קצת מהרוטב, אוהו... איזה רוטב! איזה טעם עשיר ועסיסי. את יודעת, אני יש לי הרבה נסיון במטבח. מיד ידעתי: הרוטב הזה טוב בשביל החמין. אז זהו זה, שפכתי את כל הרוטב בתוך הסיר של החמין. את תראי איזה חמין יהיה כאן היום!".
 
המאזינה נבהלה עד מאוד למשמע אוזניה, ומיהרה להעביר את הידיעה אל רב הקהילה. כששמע הרב את הדברים, לא ידע את נפשו. מצד אחד - איסור חמור, סכנה לאכול דגים עם בשר. ומצד שני - ציבור גדול שהרֵיח כבר מכה באפו, ומתכונן בעוד דקות מספר להיכנס לאולם להיטיב את ליבו. ומה גם שרבים מהם אנשים פשוטים מ"עמך בית ישראל" שאינם מבינים הרבה בהלכה. כיצד יוכל להסביר להם את חומרת האיסור? האם יתקבלו דבריו?
 
הוא התפלל לה' שישים בפיו את המילים הנכונות, אשר יתקבלו על לב השומעים.
 
לאחר התפילה, דפק הגבאי על השולחן: "עכשיו, קהל קדוש, דרשה של הרב!" עלה הרב לבימה, ופתח בדבריו: "קהל קדוש, מזל טוב, וברוכים הבאים. בשמי ובשמכם נברך את החתן והכלה שיזכו להקים בית נאמן בישראל ותשרה בו השכינה". כאן אמר הרב כמה דברי תורה נעימים ומרגשים, שנעמו מאוד לאוזניים. ולבסוף אמר: "זה לא ממני. זוהי תורתו המופלאה של הקב"ה. הכל ממנו יתברך, החכמה, הבינה, העושר הבריאות, הכבוד. נכון שאתם אוהבים את הקב"ה?"
- "נכון" ענו כולם.
- "עד כמה אתם אוהבים אותו?"
- "מכל הלב, אוהבים, באמת" נענה הציבור.
- "ואם הקב"ה יגיד לכם: בניי אהובי היום אני מכריז על צום, האם אתם מקבלים גזירתו?"
- "בטח, ישתבח שמו, מה שהקב"ה אומר אנחנו עושים" נענה אביו של החתן.
ואז במקהלה אחת רוגשת, עם תנועות ידיים וכתפיים, פרץ הקהל בשירה רבה: "הקב"ה אנחנו אוהבים אותך, הקב"ה אנחנו הילדים שלך".
 
אחרי שלוש דקות, כשהשירה נרגעה, אמר הרב: "הקב"ה ציוה שלא לאכול בשר עם דגים. לצערי בלי כוונה שפכו את רוטב הדגים, היישר לתוך סיר החמין, וזו סכנה גדולה לאכול זאת... אז לא נצום, נסתפק בחלות וסלטים ושתייה קלה, העיקר לעשות את רצון בוראנו".
דבריו המרגשים שנבעו מעמקי טהרת לבו, עשו רושם על הקהל שהמשיך לשיר "אשרינו מה טוב חלקינו..."
 
אחרי תפילת מוסף ו"קידוש היום" ישבו כולם לאכול חלות עם סלטים, עוגות ואפילו גלידת פרווה. עושים את רצון בוראנו. סיר החמין הובל אחר כבוד לפח האשפה.
 
למחרת - יום ראשון, ניגשה המבשלת אל הרב, וביקשה להחליף עמו כמה מילים.
"כבוד הרב, אני חייבת להתוודות. בשמים שומעים בקול הרב ועושים את רצונו. אני יודעת שאתה הקפדת שהבשר של החמין יהיה גלאט חלק למהדרין, והנה שעתיים לפני כניסת השבת, אני פותחת את שקיות הניילון ומריחה את הבשר. ריח רע נדף מהן. הוא פשוט התקלקל. נבהלתי, החנויות סגורות, אין מהיכן להביא בשר "חלק" מהודר, אז זה מה שעשיתי: שלפתי ממה שהיה לי - בשר "כשר", אבל לא גלאט, והכנסתי לסיר החמין הגדול... סליחה... מהשמים עושים את רצונו של הרב, מהשמים גלגלו שישפכו את רוטב הדגים לתוך סיר החמין, ובכך הרב והציבור לא יאכלו מהבשר הזה כלל... סליחה כבוד הרב". (עפ"י העיתונאי 5)