משנכנס אדר: דבר תורה מהרב מנדל, לקראת פורים תשע"ח

 
"משנכס אדר מרבים בשמחה" - לכאורה ישאל האדם: איך אוכל להיות בשמחה כאשר עוברות עלי תלאות שונות, קשי פרנסה, טרדות הזמן וכו'?
 
בספר "דברי ישראל" מביא שהפתרון להיות בשמחה היא הגברה האמונה הפשוטה שהכל מאתו יתברך. וככל שירבה באמונה תתרבה השמחה בקרבו, ו'השמחה' היא האות והמבחן למידת האמונה והבטחון שבקרבו.
 
דוד המלך אומר בתהילים "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו', ורבים הקשו מהו כפל הלשון - יבטח בה' ושוב והיה ה' מבטחו".
 
ופירשו כי פעמים שהאדם בוטח בהשם – לא מחמת שבטחונו עז בהשם, אלא מאחר שכבר נתייאש ממצבו, ורואה כי ממילא אפסה תקוותו, מה אכפת לו לסמוך ולבטוח בהשם – הרי אם לא יועיל, לא יזיק...
 
ומהן סימן ההיכר למי שבוטח בה' באמת, מתוך ידיעה שאין עוד מלבדו והוא יעמידנו על דרך טוב ויושיעו מכל מצוקותיו – אם הוא שמח וטוב לב, כי זה הבוטח בהשם רק מתוך ייאוש שאבדה תקוותו, הרי הוא  מר וזועף, כי אין כוח בביטחון כזה לשמח האדם ולהסיר כל עצב ודאגה מלבו.
רק הבוטח בשמו הגדול באמת - מלא שמחה.
לזה חזר לומר 'והיה השם מבטחו' - במה יוודע אם הוא בוטח באמת, והיה ה' מבטחו? חז"ל אומרים  אין 'והיה' אלא לשון שמחה, והיינו אם הוא שמח אף בתוך מצבו כעת - זה סימן ואות שהוא אכן בוטח בהשם.
 
בימים אלו נגביר את השמחה מתוך בטחון בהשם, שאין עוד מלבדו, וכל מה שעושה - הכל לטובה.
 
חג שמח!
הרב מנדל