כשהרב קנייבסקי הגיב בזעזוע: דבר תורה לפרשת תצוה - מהרב מנדל

בפרשת השבוע, פרשת תצוה. הקב”ה מצווה את משה ציוויים רבים בענין המשכן וכליו. למרבה הפלא, שמו של משה לא מוזכר בכל הפרשה. למעשה, מאז לידתו של משה ועד סוף התורה - זו הפרשה היחידה שבה שמו של משה לא מופיע כלל, אפילו לא פעם אחת.
 
לפי המפרשים, אחת הסיבות היא קיום דברי משה לקב”ה לאחר חטא העגל: “אם תשא חטאתם (הרי טוב), ואם אין (ואם לא) – מחני נא מספרך אשר כתבת”. ודברי צדיק, אפילו אם נאמרים על-תנאי, מותירים רושם. לכן על אף שמחל השם לעם ישראל, בכל זאת נמחק שמו של משה מפרשה אחת בתורה.
 
אל הגאון הרב קניבסקי שליט"א הגיע יהודי, וביקש ברכה עבור אמו החולה מאוד. רבינו בירכה ברפואה שלימה.
אך אותו יהודי לא הסתפק בברכה והוסיף ואמר "אני מוכן לקבל על עצמי את המחלה והייסורים של אמי, ובלבד שהיא לא תסבול. אני כבר לא יכול לראות בסבלה".
 
שמע הרב קניבסקי את הדברים  והגיב בזעזוע: "חס ושלום, אל תגיד דיבורים כאלה. תאמר שתלמד עבורה לרפואתה, ובעזרת השם יהיה בסדר".
האיש יוצא מהחדר, מאושש ומעודד מהברכה.
 
מיד לאחריו נכנס יהודי צעיר שבור ורצוץ, ובפיו סיפור מזעזע. אותו יהודי עובד במקום עבודה מסוים, ובאחד מימות השבוע שעבר החליט לקחת חופש מהעבודה, ולהיעדרותו לא היה שום תירוץ מוצדק. מששאל אותו המעסיק מדוע לא הגיע לעבודה, השיב לו, כי סבתו נפטרה בפתאומיות, ולכן לא הגיע. כמובן שהסיבה נתקבלה בהבנה, ובהשתתפות בצער העובד. אבל האמת היתה שהבחור שיקר, וסבתו לא נפטרה. אלא שמאחר ולא היה בפיו מענה ראוי, 'פלט' מפיו שקר מוחלט. והנה, לא חלפו להם 48 שעות, והסבתא נפטרה בפתאומיות! לדבריו, סבתו היתה אשה בריאה וחזקה, ופטירתה הפתאומית הותירה את כל בני המשפחה מזועזעים. מצפונו של הנכד לא שקט ולא פסק מלייסרו. לבו נקפו, שמא במו פיו גרם לפטירתה של סבתו היקרה. 
 
היהודי הגיע לפני מרן הרב קניבסקי, וביקש לשאול האם הוא אשם בכך, ומה תקנתו. הרב קניבסקי לא הרגיע אותו כלל. אדרבה, הטיח בו דברים קשים: למה דיברת שטויות? עשית לא טוב, אסור לדבר שטויות. והוסיף ואמר: "באמת יתכן שהדיבור המיותר הזה גרם לכך שנפטרה הסבתא, שהרי ברית כרותה לשפתיים, ותקנתך עכשיו תהיה על ידי שתלמד משניות יום-יום, לעילוי נשמתה במשך כל השנה, ובכך יכופר לך".
 
משיצא היהודי, הרים הרב קניבסקי את עיניו ואמר: "איפה ההוא שרצה לקחת מקודם את המחלה על עצמו ... תגידו לו שישאל את זה שהיה כעת כמה צריך להיזהר בדיבור"....
 
ועל זה אומר דוד המלך בתהילים: "שומר פיו ולשונו - שומר מצורות נפשו".
 
שבת שלום ומבורך,
הרב מנדל