נדבת הלב: דבר תורה מהרב מנדל לפרשת תרומה

בפרשת השבוע נאמר: "מאת אשר כל איש ידבנו לבו תקחו תרומתי".
 
עיקר התרומה לבית המקדש היה צריך להיות בנדבת הלב.
 
בימי רבינו האריז"ל עלו להתיישב בצפת זוג קשישים, מאנוסי פורטוגל. מחמת צוק העתים היו עמי-ארץ גמורים. הזקן שמע דרשה מרב בית הכנסת, שבזמן שבית המקדש היה קיים - הכינו לכבוד ה' את 'לחם הפנים', שהשפיע פרנסה וברכה לעולם. כיום, הפטיר הרב, כמה חבל שאין לחם זה....
 
היהודי הבין דברים כפשוטם - והתרגש! הוא הציע לאשתו שיכינו הם לחמים לכבוד ה', לאחר שנים כה רבות שאין מי שיכין...
 
טרחו והכינו בביתם חלות יפהפיות. ביום שישי בא הזקן לבית הכנסת, ובתום לב הטמין אותן בארון הקודש, תוך שהוא לוחש תפילה חמה לה'. הוא שב לביתו בהתרגשות עצומה על זכייתם הגדולה. כעבור שעה קלה, גילה שמש בית הכנסת את החלות בארון, והבין שתרמו עבורו 'מתן בסתר'... לקחם לביתו ונהנה בסעודת שבת מהחלות המיוחדות שנאפו במיוחד עבורו.
 
בבוקר יום שבת התאמצו בני הזוג לצפות בפתיחת ההיכל, הוא ממקומו והיא מעזרת הנשים, וראו שהחלות אינן בארון הקודש! שמחו שמחה גדולה על כי ה' שעה אליהם ואל מנחתם, מנחת עני...
 
כך המשיכו בני הזוג להכין חלות ולהטמינן בארון הקודש. לאחר כמה שבועות נכח הרב במקום, כשהזקן בא ומטמין את חלותיו, ושמע את תפילתו כי הוא מעניק ומקריב דורון לקב"ה. הרב גער בו: "וכי חושב אתה שה' אוכל ושותה? לחם הפנים היה פעם, היום אין מקדש! בוודאי השמש הוא שלוקח את החלות מדי שבוע!"... הזקן שב הביתה בבכי, התעטפו הוא ואשתו בצער על כי טעו ואף חטאו, והכל בתמימות, הם רק רצו ליהנות את השם!
 
תוך כדי כך, ראה האריז"ל ברוח קדשו את הדברים, ושלח לומר לרב "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה!". הרב לא הבין מה פשעו. האר"י הקדוש הרחיב, כי מיום שחרב בית המקדש לא היתה לפני הקב"ה נחת רוח כמו ממנחתם של הזקנים הללו, שבטוחים היו שהשם מקבל את לחמיהם! היות ומנעת מהם את המשך המצווה, נגזרה עליך גזירה זו, שאכן ארעה.... (מקור המעשה בספר "משנת חכמים" להג"ר משה חגיז, מחכמי צפת לפני 330 שנה)
 
בראש חודש אדר משמעין על השקלים; עם ישראל מרבה בחודש אדר בצדקה ובמתנות לאביונים. העיקר לתת זאת בשמחה בנדיבת הלב, ולדעת שזה הקרבן הגדול ביותר ששייך לתת לה' יתברך.
 
חודש טוב ומבורך, מלא בשמחה.
שבת שלום,
הרב מנדל