החיזוק היומי

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

שלושה ידידים הגיעו לעיר ניו-יורק וחיפשו מקום מגורים סמוך למקום עבודתם. אך דירות טובות אין, בלית ברירה הם שכרו דירה קטנה בקומה השישים בבנין מגורים גדול. נחמה קטנה הייתה להם - בבניין הייתה מותקנת מעלית שדאגה להעלותם לקומה השישים בכל ערב עם שובם מהעבודה.

ליל חמישי, לאחר שבוע עמוס ומייגע, חזרו החברים לביתם. גופם זקוק היה למעט מנוחה כדי לחלץ את עצמותיהם העייפות. כשהתקרבו אל המעלית חשכו עיניהם - פתק קטן הכריז: "המעלית מושבתת עקב תקלה טכנית".

הם הביטו האחד בפני רעהו והחיוורון דיבר יותר מהמילים, לעלות ברגל שישים קומות אין זה דבר פשוט...

ישבו השלושה וטיכסו עצה. אט אט התגבשה החלטה - בעשרים קומות הראשונות יספר אחד מהם בדיחות וסיפורים משעשעים שיסיחו את דעתם מהמאמץ הגופני הקשה של העלייה. בעשרים הקומות הבאות ישורר אחד מהם שירים ופיוטים הנעימים לאוזן. ובעשרים הקומות האחרונות יספר השלישי דברים עצובים שקרו בעולם, וכך מתוך היגון יישכח הקושי של העלייה.

החלו השלושה לעלות - בעשרים קומות הראשונות צחקו וצחקו עד שלא הרגישו בקושי העלייה. בעשרים הקומות הבאות נהנו מפיוטיו של חברם נעים זמירות ישראל. בעשרים קומות האחרונות נאנחו האנשים אנחות שוברות לב ודמעות היו בעיניהם, מהסיפורים העצובים ששמעו.

בהגיעם לקראת הסוף, קומות מספר לפני הקומה השישים, הזדקף לפתע בעל הסיפורים העצובים ואמר: "אין לי יותר סיפורים עצובים". לחצו עליו חבריו שינסה בכל זאת להיזכר באיזה סיפור עצוב. חשב חברם ולבסוף אמר: "אכן מצאתי דבר יותר עצוב מכל הסיפורים שאמרתי עד כה".

"מהו?" שאלו חבריו בדריכות. "שכחתי את מפתחות הדירה למטה, ועלינו לרדת ולעלות שוב" השיב...

חיי האדם משולים לאותן קומות - בעשרים קומות הראשונות - בעשרים שנים הראשונות של חייו, צוחק הוא ומחייך. בעשרים שנים הבאות שר האדם שירים, שמח בחתונתו ובילדיו הנולדים, ועשרים הקומות האחרונות הן חייו האחרונים של האדם שנחלש מאד וחווה מחלות ויגון...

והנה, כשסוף סוף מגיע אל העולם העליון, מתייצב בבית דין של מעלה ומבקש להיכנס אל ביתו אומרים לו חברי בית הדין: "אדוני הנכבד, שכחת את המפתחות למטה, עליך שוב לרדת למטה ולהתחיל הכל מהתחלה, לחיות מחדש..."

"המפתחות" הם התורה והמצוות, הם המפתח שלנו להיכנס אל ביתנו העתידי, כל אחד לפי מעלתו והשתדלותו.

שנים של חיים, של השקעה, של שמחה וצער, של דאגות וקשיים יבואו לסופם, האם יהיה בידינו את כרטיס הכניסה היקר מפז?

יוסף הצדיק נתן לפרעה עצה - "בשבע השנים של השבע תצבור מזון לשבע השנים של הרעב".

העצה הזו נכונה גם לנו - בשבעים שנה של חיים נצבור "מזון" לאינספור שנים נצחיות.

נשנה במעט את סדר יומנו העמוס, נקבל קבלה טובה, נמלא את היום במספר דקות של תורה, תהילים, חסד, צדקה ועוד... שלא נגיע חלילה ל"קומה השישים" כשבאמתחתנו שטויות והבלים, ואת העיקר השארנו למטה...
 

הרב זמיר כהן שליט"א על חינוך ילדים לתורה ומצוות: