מי חייב בהדלקת נרות שבת?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

אנשים ונשים
מצות הדלקת נרות שבת, מוטלת על האנשים ועל הנשים. על כן, גם איש המתגורר בביתו לבדו, חייב בהדלקת נר שבת. (שבת א קסב)
 
אשת חיל
ציוו חכמים שהאשה תדליק, מפני שהיא מצויה בבית ועוסקת בצרכי הבית, והדלקת הנרות היא חלק מהכנות הבית לשבת. ועוד משום שחוה נתנה לאדם הראשון לאכול מעץ הדעת, ובזה גרמה מיתה לעולם, וכיון שהאשה "כיבתה נרו של עולם" שהוא אדם הראשון, שנאמר (משלי כ כז): "נר ה' נשמת אדם", לכן הדלקת הנר מוטלת עליה. (שבת א קסג)
 
כתוב בזוהר הקדוש (בראשית מח ע"ב): "על האשה להדליק את הנרות ברצון ובשמחת הלב, שכבוד עליון הוא לה. וזוכה לבנים קדושים שיאירו את העולם בתורה וביראת שמים, וירבו שלום בעולם, ומזכה את בעלה באורך חיים ושנים טובים".
 
הדלקה אחת לכל המשפחה
די בהדלקה אחת בלבד לכל המשפחה. על כן, בנות רווקות הגרות עם הוריהן - אין להן להדליק בברכה אפילו בחדרים אחרים, וברכתן לבטלה. אבל המתארחים אצל מכריהם, פעמים שחייבים להדליק, וכמבואר להלן בהרחבה. (שבת א קצד)
 
תוספת אורה
מקום [חדר או אולם וכיוצא בזה] שהדליקו בו נר שבת בברכה, אין לאשה ספרדיה אחרת להדליק שוב באותו מקום בברכה, שאין מברכים על תוספת אורה. אולם מנהג בנות אשכנז להדליק בברכה אפילו הרבה נשים בחדר אחד. (סימן רסג ס"ח)
 
בתי הארחה
בבתי הארחה שההנהלה לא מסכימה להדליק נרות בחדרי השינה, ומדליקות כולן בחדר האוכל, אין לבנות ספרד לברך שם על ההדלקה, אלא האשה הראשונה בלבד. כי אין מברכים על תוספת אורה וכנ"ל. על כן, הנכון שתברכנה על מנורת חשמל קטנה בחדר שינה. וכמו כן, רשאית לברך בחדר, ומיד תדליק את האור שבשירותים, ותפתח את הדלת שיכנס האור לחדר. (ח"ב פב)
 
בחורי ישיבה
בחורי ישיבה הלנים בפנימיה, ימנו את אחד הבחורים לברך ולהדליק נרות שבת בחדר האוכל. ומלבד זאת, בכל חדר שינה יברך וידליק אחד מחברי החדר ויוציא ידי חובה את שאר חבריו. [ואין הבחורים יוצאים ידי חובה בהדלקת החבר בחדר האוכל, כיון שמייחדים להם חדר לשינה בפני עצמם]. ויקפידו ליהנות מאור הנרות, על ידי שידליקו נרות גדולים שישארו דולקים עד חזרתם אל החדר לאחר הסעודה. או לחילופין, רשאים לחזור לחדריהם מיד לאחר תפילת ערבית וליהנות מעט מאור הנרות. ואף לבני אשכנז, יברך וידליק בחור אחד בלבד בחדר ולא כל חברי החדר (באר משה שטרן). (שבת א רב)
 
אם אין הנהלת הישיבה מאשרת להדליק נרות שבת בחדר מחשש שריפה, אסור לבחורים להדליק שם, אלא יברכו על מנורת חשמל קטנה. (שבת א ריא. ח"ב עא)
 
חיילים
חיילים היוצאים לשמירה בליל שבת, אם חוזרים בעוד לילה לחדריהם, ידליקו נרות ארוכים, כדי שיהנו מאורם. אך אם חוזרים בבוקר, לא ידליקו כלל. ואם אינם יודעים אימתי יחזרו, ידליקו בלי ברכה. ואף חיילים נשואים שנשותיהם מדליקות בביתם, צריכים להדליק נרות בחדריהם, וכדלהלן. (א קמט)
 
יש לשאול, בהלכות חנוכה מבואר שבן הלן בפנימיה בישיבה, יוצא ידי חובה בהדלקת אביו, ואילו בנר שבת מבואר שאינו יוצא בהדלקת אמו, ועליו להדליק בפנימיה, ומה ההבדל בין שבת לחנוכה? ויש לומר כי בחנוכה, המצוה היא "נר איש וביתו" - שבכל בית יהיה נר דלוק, ואפילו אם אינו נמצא, כל שבביתו הדליקו, יצא ידי חובה. לא כן בנר שבת, שהמטרה היא ליהנות מאור הנר, מה יועיל שאמו מדליקה בבית, הלא הוא צריך ליהנות מהאור, לכן מדליק בחדרו.
 
בנות בפנימיה
בנות הלומדות במוסדות חינוך ולנות בפנימיה, צריכות להדליק נרות שבת בחדריהן בברכה [לבד מאותה שמדליקה בחדר אוכל]. ובכל חדר תדליק רק אחת מחברות החדר בברכה. ועליהן ליהנות מאור הנרות, כמבואר לעיל. (שבת א קצד, רב)
 
דירה משותפת
שנים או שלושה אנשים הגרים בחדר אחד ואוכלים וישנים שם, אחד מהם מדליק נרות בברכה והשאר ישמעו ויצאו ידי חובה וידליקו כל אחד נרו. אבל אם כל אחד ישן בחדר נפרד, אחד ידליק בברכה בחדר האוכל, והשאר יברכו וידליקו בחדרם. ומנהג בני אשכנז, שבכל מצב כל אחד מברך ומדליק. (רסג ס"ח. שבת א קצד)
 
ואמנם התבאר לעיל שגם בחורי ישיבה מבני אשכנז הלנים בפנימיה, יברך וידליק בחור אחד בלבד בחדר ולא כל חברי החדר, ואילו כאן מבואר שמנהג בני אשכנז שידליקו כל אחד בברכה? יש לומר שהמנהג להדליק כל אחד היה דוקא במקום שאוכלים שם, אבל אם אוכלים בחדר אחד ומדליקים בחדר שינה כדי שלא יכשלו, די באחד שידליק. (שבת א רג)
 
אורחים
בן נשוי המתארח עם אשתו אצל הוריו בשבת וישנים שם, אם מייחדים להם חדר לשינה, תדליק הכלה נרות בחדר השינה. ואם אי אפשר להדליק שם, כגון שהחדר קטן וחוששים לשריפה, תדליק את הנרות במטבח או בחדר אחר שמשתמשים בו ואין בעלת הבית מדליקה שם. ואם אי אפשר להדליק בשום מקום, תדליק בלא ברכה על יד חמותה. ומנהג בנות אשכנז להדליק בברכה כנ"ל. (שבת א קצד, רג)
 
וכן אמר לי הראשון לציון הגאון רבנו יצחק יוסף שליט"א שכאשר היה מתארח עם משפחתו אצל אביו מרן זצוק"ל, החדר בו הם היו ישנים היה קטן וחששו להדליק שם נרות, על כן הורה מרן שאשתו הרבנית מרגלית ז"ל תדליק בסלון שזה המקום שסעדו בו את סעודת השבת, והרבנית אשת הרב יצחק תליט"א תדליק במטבח בברכה, מאחר וזה גם כן חדר נפרד שמשתמשים בו ולא הדליקו בו, רק שלכתחילה בעלת הבית מדליקה במקום שאוכלים, והאורחת מדליקה במקום שישנים, אבל כשאי אפשר מדליקה בחדר אחר שמשתמשים בו בשבת.
 
זוג המתארחים ואין מייחדים להם חדר, אלא הבעל ישן בחדר עם הבנים, ואשתו ישנה בחדר אחר עם הבנות, תדליק בלא ברכה על יד בעלת הבית. (שבת א קצד)
 
משפחה המתארחת בסעודת ליל שבת וחוזרים לישון בביתם, קודם צאתם ידליקו נרות גדולים [או חשמל], באופן שבחזרתם יהיו עדין דולקים ויהנו מהם. (א קמח)
 
שליח להדלקה
במקרה הנ"ל אם צריכים הם לצאת מוקדם מאוד מביתם, באופן שאינם יכולים להדליק קודם צאתם, ימנו שליח את אחד השכנים שידליק נרות [או חשמל] עבורם בביתם בברכה, ובחזרתם לביתם בלילה יהיו עדין דולקים ויהנו מהם.
 
והוא הדין לזוג המתארחים בבית הוריהם וישנים שם, אך אינם יכולים להגיע מוקדם לפני שבת להדליק את הנרות, ימנו שליח שידליק נרות עבורם בחדרם בברכה. ואף אם האֵם המארחת הדליקה כבר נרות, יכולה היא להיות שלוחה עבורם לברך ולהדליק שוב, [כל שעדין לא קבלה שבת], כי עתה זהו חיוב חדש. וכן השיב לי מורנו הראשון לציון הגאון רבנו יצחק יוסף שליט"א.
 
מתארח לבדו
הנוסע לבדו להתארח בשבת, כגון משגיח כשרות בבית הארחה, אף שאשתו מדליקה נרות בבית, עליו להדליק בחדרו בברכה. וכן כתב הגאון החסיד רבי אליהו מני [אב בית דין בעיר הקודש חברון לפני כ-130 שנה]: מעשה באורח ששבת בחברון, ואשתו ובני ביתו בירושלים, ובליל שבת הוזמן להתארח אצל בעל הבית, וייחדו לו חדר לשינה, ופסקתי לו שידליק בחדרו עם ברכה. (מהר"ם מרוטנבורג, ארחות חיים, כל בו, ועוד רבים מהאחרונים. שבת א קצו)
מי שאשתו שוהה בבית החולים לאחר לידה, והוא מתארח בבית מכרו, ומייחדים לו חדר לשינה, צריך להדליק נרות בחדרו עם ברכה. ואף היא תדליק בחדרה בבית חולים בנר או בחשמל. ופשוט שהוא הדין לאשה נשואה המתארחת לבדה בבית הוריה, ומייחדים לה חדר, שתדליק בחדרה עם ברכה. (שבת א קצו)
 
נכד רווק המתארח בבית הסבא והסבתא, אם מייחדים לו חדר לשינה, מדליק נרות בברכה. ופשוט שהוא הדין לנכדה רווקה. (סימן רסג ס"ז ומשנ"ב, ועל פי המבואר בהלכות לעיל)
 
אבא בבית עם בנו הנשוי
אשה השוהה בבית חולים לאחר לידה, והבעל נשאר בבית, הבעל מדליק בברכה. ואם הזמין את בנו הנשוי וכלתו, ומייחד להם חדר לשינה, הכלה תדליק בחדר, והאבא ידליק במקום האכילה. אבל אם לא מייחד להם חדר לשינה, רשאי האב לכבד את כלתו שתדליק במקום האכילה, והוא לא צריך להדליק כלל. (ח"ב ס)
 
הילדים לבד בבית
הורים המתארחים בשבת חוץ לביתם, והבנים והבנות שהם גדולים נשארים בבית, על הבת הגדולה שהגיעה לגיל מצוות [12 שנה], להדליק את הנרות עם ברכה, אך אם אין בת גדולה ויש בן גדול בגיל בר מצוה, יברך וידליק הוא. (שבת א רב)
 
עיוורת
איש ואשה עיוורים, חייבים בהדלקת נרות, כיון שסוף סוף נהנים מהאור, בזה שרואים אותם אנשים אחרים ומראים להם את הדרך, ולכן האשה תברך ותדליק בסיוע חברתה. אבל אם בעלה רואה, עדיף שהוא יברך וידליק. ואם רוצה שאשתו תברך, כדי לגרום לה שמחה וקורת רוח, רשאי. [אמר רבי יוסי, כל ימי הוקשה לי הפסוק (דברים כח כט): "וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּרבָּאֲפֵלָה", וכי מה איכפת לו לעיור בין אפילה לאורה? עד שבא מעשה לידי, פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפילה, וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו. אמרתי לו: בני, אבוקה זו למה לך? אמר לי: כל זמן שאבוקה זו בידי, בני אדם רואים אותי ומצילים אותי מן הבורות ומן הקוצים (מגילה כד ע"ב)]. (שבת א קצג)