שבת

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

שכר המכבד והמענג את השבת
נאמר בנביא ישעיה (נח יג): "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל ה', וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר".
 
אמר רבי יוסי: כל המענג את השבת, נותנים לו נחלה בלי מְצָרִים [בלי גבולות]. רב נחמן בר יצחק אמר: ניצול משעבוד גלויות. רב אמר: נותנים לו משאלות לבו, שנאמר (תהלים לז ד): "וְהִתְעַנַּג עַל ה', וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ". (מסכת שבת קיח ע"א)
 
סגולות לעושר
שאל התנא רבי יהודה הנשיא [מחבר המשניות] את רבי ישמעאל: עשירים שבארץ ישראל - בזכות מה זכו לעושרם? אמר לו: בשביל שמקיימים מצות מעשר, שנאמר (דברים יד כב): "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" - עשר בשביל שתתעשר. שאל: ועשירים שבבבל [שאינם מעשרים לפי שבחוץ לארץ פטורים ממעשרות], בזכות מה זכו לעושרם? אמר לו: בשביל שמכבדים את לומדי התורה. שאל: ועשירים שבשאר ארצות [שלא היו מצויים שם חכמי התורה] בזכות מה זכו לעושרם? אמר לו, בשביל שמכבדים את השבת.
 
אמר רבי חייא: פעם אחת התארחתי אצל בעל בית אחד בלודקיא [שם מקום], והביאו לפניו שולחן של זהב, שצריכים ששה עשר בני אדם להרימו מחמת כובדו. ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות [קנקנים] וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים. וכשמניחים אותו אומרים: "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ". וכשמוציאים אותו אומרים: "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם". אמרתי לו: בני, במה זכית לכך? אמר לי: קצב [מוכר בשר] הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה, אמרתי זו תהא לשבת. אמרתי לו: אשריך שזכית, וברוך המקום שזיכך לכך. (מסכת שבת קיט ע"א)
 
 
כבוד השבת אצל גדולי ישראל
אמרו על שמאי הזקן, שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. כיצד? ביום ראשון בשבוע היה הולך לשוק וקונה בהמה נאה לכבוד שבת, ואומר "זו תהיה לשבת". למחרת ביום שני כשהיה עובר שוב בשוק, אם היה מוצא בהמה אחרת טובה יותר מהראשונה, היה קונה את השניה ואומר "זו תהיה לשבת" ואוכל את הראשונה בימי החול, כדי שהטובה יותר תשאר לשבת, וכן בכל יום ויום כשהיה מוצא בהמה נאה יותר, אוכל את הקודמת ומשייר את הנאה יותר לכבוד שבת. נמצא שכל אכילתו גם בימי החול היתה לכבוד שבת. אבל הלל הזקן הנהגה אחרת היתה לו, שהיה בוטח בהשם יתברך שיזמין לו ביום שישי בהמה טובה ומשובחת לכבוד שבת. (מסכת ביצה טז ע"א)
 
הוצאות שבת
ישתדל לענג את השבת במיני מאכל ומשתה חשובים הערבים לחכו, וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו. וטוב לאכול דגים בשלושת הסעודות, ואם אינו אוהב דגים, לא יאכל. וכל המרבה בהוצאות שבת ובהכנת מאכלים רבים וחשובים, הרי זה משובח. ולא ידאג על הכספים שמוציא, כי הכל יוחזר לו, כמו שאמרו: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מתשרי ועד תשרי, חוץ מתשר"י". דהיינו שהקב"ה קוצב לאדם ב-א' לחודש תשרי שהוא ראש השנה, כמה פרנסה ירוויח במשך השנה עד ראש השנה הבא, חוץ מההוצאות של תשר"י, שהם: תורה, שבתות, ראשי חדשים, ימים טובים, שבאלו אם יבזבז יותר, יקבל יותר, ואם יבזבז פחות, יקבל פחות. ואם אין ידו משגת, טוב שילווה, אם ברור לו שיוכל לפרוע חובו בזמן. (רמב"ם הלכות שבת פ"ל ה"ז. סימן רנ ס"ב. ביצה טז ע"א. שבת א ה, י. ועיין במאור ישראל טבעת המלך עמוד קע)
 
 
התעשר בזכות אכילת דגים בשבת
הגאון רבי שמואל לניאדו זצ"ל, ממגורשי ספרד, הפליג פעם באוניה, ופתאום מת אחד הגויים אשר שהה עמם באוניה. רב החובל החליט למכור את כל רכושו במכירה פומבית, ולבסוף נשאר פח אחד של דגים שאף אחד לא רצה לקנותו. מאחר והרב היה רגיל באכילת דגים לכבוד שבת, לא רצה לוותר על מנהגו גם בהיותו באוניה, וקנה את הפח בכמה פרוטות. ויהי אך כשפתח הרב את הפח, נמצאו בשורה העליונה דגים, אך מתחתיהם נמצאו מטבעות זהב ואבנים טובות לרוב, והתעשר הרב עושר גדול, דוקא בשעת דחקו בעת היותו גולה מספרד. [לימים כשביקשו אנשי "ארם צובה" רב עליהם, שלחו למרן השולחן ערוך רבנו יוסף קארו זיע"א שיואיל בטובו לבוא לכהן אצלם כרב, אך הדבר לא התאפשר למרן, והוא שלח להם בזו הלשון: "אשלח לכם את הרב שמואל לניאדו, שהוא: איש אשר כמוני"]. (ספר הזכרון כנסת עזרא עמוד קי)
 
 
כוונה במצוה
קודם שיאכל בשבת, יאמר: "הריני בא לקיים מצות עונג שבת", ובפרט שמצות עונג שבת היא מן התורה, ומצוות צריכות כוונה. ואף אם מכוון לשם מצוה ולשם הנאת גופו, מקיים מצוה מן המובחר. (סי' ס ס"ד. שבת א א. מאור ישראל ח"ב עמ' מד ד"ה האומר)
 
ממתקים
טוב לתת לילדים ממתקים לכבוד שבת, שהרי אין להם עונג כל כך בבשר ויין. וגם הגדולים יאכלו ממתקים, כדי להשלים מאה ברכות שחייבים בכל יום. (רצ ס"א)
 
עונג שבת בגופו
כתב רבי אליעזר ממֵיץ (היראים סימן תיב): כשם שיש מצות עונג באכילה ושתיה, כך מצוה שיענג את עצמו בהנאת גופו. על כן, לא יצער גופו ללכת יחף, בפרט בימי החורף הקרים. וכן לא יקרא בספרים ועלונים המצערים אותו, וכל כיוצא בזה.
 
שמחה בשבת
כשם שיש מצות שמחה בחגים שנאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ", כך מצוה לשמוח בשבת, וכן דרשו חז"ל בספרֵי: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם" אלו השבתות. וכן אנו אומרים בנוסח התפילה: "ישמחו במלכותך שומרי שבת" (ירושלמי, הרמב"ם, מחזור ויטרי, המנהיג, שבולי הלקט, הר"ן, אבודרהם ועוד). וכתב בספר היראים: "כל דבר שלב האדם מוצא בו שמחה וקורת רוח, חייב לשמוח בו". (שבת ו טז. מאור ישראל ח"ג קע)
 
גדול השלום
כתב בספר חסידים: לא יאמר אדם אקנה מעדני שבת, ויודע שסופו לריב ולהתקוטט עם אשתו או אביו ואמו ולאשר עמו, כי "טוֹב פַּת חֲרֵבָה [יבשה] וְשַׁלְוָה בָהּ, מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב" (משלי יז א). וכן נאמר "וכבדתו", שזהו כבוד השבת שלא יריב בו. וכתוב בזוהר הקדוש: כל הכועס בשבת, כאילו הדליק אש של גהינם. והלא אמרו חז"ל, מי שיש לו מעט כסף לקניית יין לקידוש או נר לשבת, יקנה נר לשבת [שנתקן בשביל שלום בית, בזמנם שלא היה אור החשמל], כי שלום הבית עדיף מיין לקידוש. ואיך יהפוך ידו בריב ומדנים בעצם היום הקדוש?! (שבת א כ)

(בהלכה ובאגדה - שבת)