מאמרים מחזקים

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

שאלה:

אני עובד קשה וטרוד עד מעל לראשי בפרנסה, אבל דא עקא, אני מרגיש מתוסכל שאני מפספס את החיים עצמם. לא מגיע לשיעורי תורה, אני עייף מדי כדי לשחק ולבלות עם הילדים והמשפחה. האם יש לזה תקנה?

תשובה:

בין אלה שמגיעים אלי להתייעץ, יש רבים שמתלוננים על תחושת החמצה ופספוס בחייהם. אם זה בחור ישיבה שמתלבט מה ללמוד ובמה להשקיע כוחותיו (אולי הייתי צריך ללמוד יותר הלכה? אולי לעבוד על המדות או להשקיע בתפילה?), או אברך שלא יכול להחליט אילו מטרות להציב לעצמו (להשקיע בלימוד סוגיות בעיון, להיבחן על דפים, ואולי דווקא להתמקד בהלכה), כמו אנשי עסקים שקרועים ושסועים בין חובותיהם לעבודה וחובותיהם לבית ולמשפחה. רבים הם המתלוננים שאינם מגיעים למה שהם רוצים, משום שהם נבוכים ולא יכולים להחליט מה לעשות קודם ובמה להתמקד בחיים.
מאחורי כל אלה עומדת בעיה זהה שאם יודעים לזהותה ולטפל בה כראוי, אפשר בעזרת ה' להגיע אל המנוחה ואל הנחלה ולחיות חיים טובים ומאושרים, יחסית ברוגע.
הסוד הוא לתכנן את החיים ולפעול לפי סדרי עדיפויות, מה שיכול להפוך את האדם ליעיל מאוד. ונסביר זאת כך:
היום של כולנו מוגבל ולא מכיל יותר מעשרים וארבע שעות. גם נשיא מדינה, רמטכ"ל או איש עסקים חובק עולם, אין להם יותר מאשר עשרים וארבע שעות ביממה. החרוצים כמו הנחשלים, יש להם את אותן מספר שעות שבהן עליהם להסתדר ועל פניהם עליהם לשבץ את פעולותיהם.
אנו חיים בעולם שבו הכל כפוף לטבע, ומטבע הדברים, האדם הזריז ביותר, לא יכול להיות בשני מקומות בבת אחת, והחכם שבאדם לא יכול לעשות שני דברים בבת אחת (ואני לא מתכוון ללעיסת מסטיק והליכה). כדי להצליח במשימה או ליישם תכנית כלשהי, שומה עלינו לתכנן את צעדינו ולבצע אותם ראשון ראשון, דבר אחד כל פעם. בהתאם לכלל "שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו" איש מאתנו לא יכול להספיק ולעשות כל מה שלבו חפץ. לכן, עלינו לבחור בסדר עדיפויות, את מה לשים ראשון ומה להשאיר לאחריו, במה להתמקד תחילה ועל מה לוותר במידת הצורך.
וזהו האתגר בחיינו, לכלכל נכון את צעדינו ולתכנן את מעשינו בצורה יעילה בשעות שיש לנו. להחליט כמה זמן נקדיש לשינה, כמה לתפילות ולקביעות עתים לתורה, וכמה לזמן איכות שנבלה בבית עם המשפחה והילדים, וכמובן, הזמן שנשאיר לעבודה ולשאר העיסוקים שלנו.

הסדר, הארגון, והביצוע העקבי של כל מה שתכננו לעשות, הם אפוא הסוד לחריצות. זהו ההבדל בין מי שיעיל ומספיק הרבה ובין מי שעסוק כמו נמלה, אבל לא מספיק כלום.
מי שאינו רגיל לפעול בצורה שיטתית, אינו קובע לעצמו סדרי עדיפויות ולא נוהג על פי הכלל של "סוף מעשה במחשבה תחילה", ונוטה בדרך כלל ללכת הלוך ושוב, סחור סחור, כסומא בארובה. הוא יתחיל משימה אחת, וטרם ישלימה יקפוץ למשימה אחרת, בהתאם למצבי רוחו ו(חוסר)סבלנותו, או בהתאם למה שבוער לו יותר באותו הרגע. בשיטת העבודה הלא יעילה שלו, הוא תמיד ימצא את עצמו שקוע במשימות רבות בלתי גמורות, ובמקרים רבים, אף יהיה שקוע מעל ראשו בעבודה בוערת. בגלל העומס הרב, הפיתוי שלו לדחות דברים יהיה אדיר, וכתוצאה מכך, ההרגשה, שלפניו עומד ים אין-סופי של משימות הדורשות את תשומת לבו ואת טיפולו, תכריע אותו.
זהו ההבדל בין עקרת בית מסודרת ומאורגנת, שגם מספיקה הרבה וגם רגועה, ובין זו שתמיד שקועה בעבודה עד למעלה מראשה, אך לא מספיקה שום דבר; זו שתמיד מותשת ועייפה והבלגן שורר בביתה ובחייה, והיא פקעת של עצבים.
המסודרת, תקום בבוקר ותקבע לעצמה סדר יום (או שתעשה זאת כבר בלילה הקודם). היא מתחילה במשימה ומקפידה שלא לעבור למשימה אחרת טרם שסיימה את הראשונה – גם אם אין לה חשק, וגם אם דברים אחרים קורצים לה יותר. כך היא תנהג עד שתסיים את סדר יומה, וכל העבודות שתכננה לבצע בוצעו על ידה זו אחר זו.
לעומתה, זו שאינה מסודרת, תקום בבוקר ותתחיל לחשוב: מה עושים היום? היא תחשוב על העבודות הרבות שהיא צריכה לעשות, ודי שכיח שעוד טרם התחילה לעשות דבר, כבר תאכל בה הייאוש בגלל חוסר החשק שלה לפעול. כתוצאה, כאשר היא רק תתחיל במשימה כלשהי, היא "תיזכר" כי עליה לעשות משהו אחר. היא תעזוב הכל כדי להתמקד במשימה ההיא, אבל גם בעיצומה, היא תעבור למשימה שלישית, וכך תמצא את עצמה בסופו של יום, ובידה "שלל" של התחלות רבות, חצאי ורבעי משימות שביצעה ואפס משימות שהושלמו לחלוטין.

כאנשים בוגרים ואחראים ובעלי משפחה, עלינו לזכור תמיד שעם כל הכבוד לפרנסה ולעבודה, עלינו גם לדאוג לחיי הרוח שלנו. גם מבחינה נפשית, וגם מבחינה רוחנית. התכלית בחיים היא לגדל ילדים יראי ה', בריאים בגופם ובנפשם, שמחים ומאושרים ויודעים להתמודד כראוי עם כל הנקרה בדרכם. זו משימה לא פשוטה הדורשת מחשבה והשקעה והרבה תכנון, וזה גם כולל תשומת לבנו להתנהגותנו בחיים, כלפי שמים וכלפי ידידינו ומכירינו.
אי לכך, כדי להצליח בתפקידנו וכדי לתת לעצמנו סיכוי ליהנות בגיל הזקנה מנחת יהודי, עלינו להקפיד לחיות בחשבון ולתכנן מראש חלוקת התפקידים והחובות שלנו בחיי היומיום. בסופו של יום, מה שיקבע את מידת האושר שלנו בחיים, לא תהיה כמה כסף הרווחנו, אלא כמה נחת יהודי יהיה לנו מהילדים וכמה המשפחה שלנו תהיה מאוחדת ותדע לחיות באושר.
ואת כל זה נוכל להשיג, בעזרת ה' ובהרבה תפילה ותחנונים, אם נשכיל לכלכל את צעדנו ולתכנן את עיסוקינו כראוי, לעבוד בזמן העבודה, להתפלל בזמן התפילה, וללמוד בשעה של קביעות עתים לתורה.