אמון בכסף מול אמון בתורה: דבר תורה קצר לפרשת חיי שרה – הרב מנדל, מנהל מוקד תהילים ארצי

כששלח אברהם אבינו את אליעזר עבדו למצוא שידוך ליצחק בנו, פנה  אברהם אל עבדו, "זקן ביתו המושל בכל אשר לו".
 
מנהגו של עולם, כשאדם עומד להלוות ממון לחבירו, הריהו חוקר ודורש אחרי יושרו של הלווה. רק אחרי שאין לו עליו כל ספק, אז מלווהו את ממונו.
לעומת זה, בענייני יהדות - כאשר בא האדם לקנות בשר כשר או תפילין או כל תשמיש של קדושה, אינו מקפיד לדרוש ולחקור במיוחד, והוא נוטה לתת אמון בכל אחד.
 
ולא כך נהג אברהם אבינו, אלא להיפך. בענייני ממון נתן אמון מלא בעבדו אליעזר, "המושל בכל אשר לו", ואילו כשהגיעו הדברים לענין יהדות - לקחת אשה מתאימה ליצחק, אז לא סמך על אמונו והבטחתו של אליעזר, אלא דרש ממנו שבועה חמורה. "שים נא ידך תחת ירכי והשבע לי".
 
מסופר על רבי ישראל מסלנט זצ"ל, שפעם הגיע לאיזה עיירה נידחת והתאכסן באכסניא לא מוכרת לו, כשהגיע רבי ישראל אל האכסניא, פנה אליו בעל המקום ואמר לו "כבודו נראה יהודי נכבד, ודאי יודע גם לשחוט. והנה יש לי כאן בהמה, והשוחט לא נמצא. אולי יואיל בטובו לשחוט לי את הבהמה?". אמר לו רבי ישראל שאינו יודע לשחוט.
 
לאחר מכן פנה הגאון רבי ישראל מסלנט אל אותו אכסנאי, וביקש ממנו הלוואה כספית גדולה. התנצל אותו אכסנאי ואמר שאינו מכיר את הגאון, אם בן אדם נאמן הוא או לא. "אם כן" אמר לו רבי ישראל, "איך רצית לסמוך על שחיטתי, וכי מכירני אתה?!...". (אמרי חן)
 
שבת שלום,
הרב מנדל