דבר תורה לפרשת נח

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בפרשת השבוע, כשחזרה היונה אל התיבה, אומרת התורה שהיונה הביאה עמה  "עלה זית טרף בפיה".
מה מבשרת ומה דורשת היונה מנֹח  בזה שהביאה לו עלה זית בפיה?
 
בפרשת בראשית כתוב שאדם וחוה תופרים מעלה התאנה חגורה למותניהם, בגלל הבושה שקלקלו באכילה מעץ הדעת. 
נֹח מרגיש שאחרי המבול תהיה לו משימה לתקן את העולם המעוות, לכן מכניס לתיבה עפ''י מה שמובא במדרש "איחורי תאנים".
אך היונה מביאה לנח במפתיע עלה זית, ולא עלה תאנה. מדוע?
 
באשר לתאנה - אפשר לאכול את פריה כולו כמות שהוא, ללא כל הכנה.
הזית - הוא כשלעצמו נוקשה ומר. יש בו גרעין, וכדי להפיק את השמן, את האור ואת המתיקות - יש להתאמץ. יש "לכבוש'' את הזית כדי לאוכלו, או לכתוש את הזית כדי להפיק את השמן.
 
רצתה היונה ללמד את נֹח: אתה נכנס כעת לעולם חדש, יש כעת לקום ולפעול במאמץ אנושי להשגת יעדים לתיקון העולם. ולמרות החידלון שראית בצאתך מן התיבה - אתה אכן מסוגל בכוחות משותפים להאיר את החושך ולתת לעולם תקווה לאור ולטוב.
אדם שלוקח מעשה השם, "זית", ומפתח אותו ומפיק ממנו שמן למאכל  ושמן למאור - הוא כבר שותף אמיתי במעשה בראשית. זה היעוד האמיתי שלשם כך נשלח האדם אל זה העולם.
 
וזה רצון ה', נֹח! עזוב את איחורי התאנה וקח את הזית המר. עמול, תתאמץ - ולבסוף תוציא ממנו שמן זית זך וטהור, ובכך תבוא ישועה ותיקון לעולם כולו.
 
וזהו תפקידנו - לקחת את הדרך בעבודת השם של יגיעה והתאמצות, ולהשתדל להפיק את המיטב מעצמנו. בכך נוכל להשיג את תפקידנו בעולמנו.
וכבר אמרו חז"ל - "יגעת ומצאת - תאמין".
 
שבת שלום וראש חודש טוב ומבורך
הרב מנדל