כח התפילה

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

הרב יחזקאל זאיד מסביר:

עשרות שנים ידעו תושבי העיירה הקטנה כי בקרבתם מצוי הכלא הנודע לשמצה שממנו פוחדים כל תושבי המדינה. הם ידעו שלכלא הזה יש רק כיוון אחד, של כניסה, אבל לא ידוע על מישהו שיצא ממנו.

כמובן שלכלא הזה נכנסו רק פושעים רציניים ביותר, ולכן כאשר בבוקר בהיר אחד פרצו השוטרים לביתו של סרגיי ופשוט חטפו אותו, כשהם אומרים להורים כי הם הולכים להעביר אותו לאותו הכלא, לא פלא שהפרצוף של ההורים שידר זוועה אמיתית.

תוך זמן קצר התברר להם כי אחד ממכריו של בנם עשה דבר פשע, והעליל על בנם, על סרגיי, כי הוא היה המתכנן הראשי של הפשע הכבד.

סרגיי נכנס לשערי הכלא, וזמן קצר לאחר מכן כבר נתקל במבט הכבוי ומבשר הרעות של האסירים שקיבלו את פניו, שהבהיר לו: תסתכל טוב על השמיים הכחולים שמעליך, כי כפי הנראה זו הפעם האחרונה שאתה הולך ליהנות מהם. השערים הכבדים נסגרו מאחוריו, ותוך זמן קצר ניגש אליו סוהר גברתן שהביא לו את מדי האסירים הכתומים שלו, ואמר: "מעכשיו, אני הבוס שלך. ומהיום אין לך שם. אתה אסיר מספר 27755, ברור?!?".

סרגיי הבין שהוא במצב חדש ולא פשוט בכלל. כבר מזמן הוא שמע סיפורי זוועה על הסוהרים האכזרים שנהגו להתעלל באסירים חסרי הישע, אולם יש הבדל של שמיים וארץ בין לשמוע על המעשיות המפחידות הללו לבין לראות אותן במו עיניו, כשהוא בתוך הכלא האימתני.

כאשר הוא נכנס לתא שלו, הוא נתקל בג'ון, אסיר שנתפס גם הוא בשל עדות שקרית. ג'ון סיפר לו כי הוא אסור למעלה מעשר שנים והציע לו להתרגל במהירות לחייו החדשים. "אז מה אתה רוצה להגיד לי?", שאל אותו סרגיי, 'שלא נצא מכאן לעולם?". לא, אמר לו ג'ון. אנחנו נצא גם נצא, אבל רק בתוך ארון, כשאנחנו מתים...

ג'ון, שכבר היה עשר שנים בכלא, כבר הצליח לפתח קשרי ידידות עם שאר האסירים והכיר לסרגיי את בית הכלא: הוא לימד אותו מאלו אסירים עליו להיזהר, את מי כדאי לו לכבד ואלו אסירים הם ידידותיים שאליהם אפשר לחבור בזהירות הנדרשת.

כל אותו הזמן סרגיי לא הצליח להבין כיצד ג'ון הצליח לשמור על שפיות דעתו במקום המפחיד והמסוגר. אבל הוא שם לב שבכל לילה לפני השינה, ג'ון מוציא כפית וסכין שהצליח לגנוב מחדר האוכל, מזיז את מיטתו וחופר מבעד לרצפה הקשיחה של הכלא.

סרגיי ניגש לראות מה הספיק בינתיים יהודה לעשות, ולאכזבתו הוא ראה כי לאחר עשר שנותיו כאסיר הצליח ג'ון לחפור שקע קטן בעומק 20 סנטימטרים בלבד, זה הכל. "למה אתה מבזבז את זמנך?", שאל סרגיי את ג'ון, 'הרי בחיים לא תצליח לצאת מפה. הנה, אחרי 10 שנים בסך הכול הספקת לחפור רק 20 סנטימטר!".

ג'ון שמע את הדברים וחייך. "ידידי הצעיר", אמר לו, "אני לא יודע מה יצא מהחפירה הזו, אבל אני כן יודע שאני צריך כל יום סיבה לקום מהמיטה, וזה מה שנותן לי חשק לקום בבוקר. חוץ מזה, אני עושה את ההשתדלות שלי, ומתפלל שייצא מזה משהו מתישהו".

כמה ימים לאחר מכן, הזמין ג'ון את סרגיי לשבת על ידו. להפתעת סרגיי הוא ראה איך עוד ועוד אסירים ניגשים ומברכים את ג'ון ולאחר מכן מדברים אתו בקול חלוש ובסוד.
ואז סרגיי ניגש לאחד מהם, ושאל אותו מה קורה פה. הלה החל לדבר בהערצה על ג'ון: "דע לך שג'ון הוא מקים 'כת החופרים' הסודית שלנו. הנה, התא שלי ממוקם ממש במקביל לתא שלכם - ובכל לילה לפני שאני הולך לישון, אני שומע מהתא שלי את קול חפירות הכפית והסכין שלו וזה הסימן שלי להתחיל לחפור. אני שומע אותו עובד, וזה מה שנותן לי את הכוח להמשיך ולעבוד. והנה, בסוף המסדרון יש עוד שני אסירים שהם חברים שלנו, וגם הם חופרים כבר כמה שנים, ואני כבר הצלחתי להגיע לחצי מטר! עוד מעט אנחנו כבר מגיעים לתעלת הביוב שדרכה אפשר להימלט מבית הכלא. אז כעת אתה מבין למה אנחנו מעריצים אותו? הוא יודע שכנראה הוא עצמו כבר לא יצליח להימלט בגלל קצב ההתקדמות האיטי שלו, אבל הוא זה שמביא לנו את התקווה והסיבה לקום ליום חדש, ובזכותו עוד מעט כמה חברים מאיתנו יצליחו לברוח מכאן בקרוב מאד"...

סרגיי שמע את הדברים ומאד התפעל. לפני השינה הוא ניגש לג'ון. "תקשיב ג'ון", הוא אמר לו. "גם אני הצלחתי להבריח אל התא כפית וסכין, בוא כעת ונחפור ביחד. זו תהיה התקווה שלנו לצאת לחופשי"...

הסיפור הזה הוא משל.

לפעמים אנחנו מתפללים, נושאים תפילה על נושא כלשהו – ומצפים שמיד ניענה, שמיד תתגשם המשאלה. לעתים אנחנו רואים שמה שביקשנו לא קרה. אז מה נעשה כעת? נפסיק להאמין? לא ולא!

זאת עלינו לדעת, כי בניגוד גמור לתרבות המערב המקדשת את ה'כאן ועכשיו' ומאלפת את האדם לקבל תוצאות מיידיות בתגובה למעשים שלו, היהדות דווקא דוגלת בהבנת חשיבות הפעולות גם כשהן לא משיגות תוצאות בטווח המיידי, אלא נועדו לטווח הארוך.

המעשים וההשתדלות שלנו, לא תמיד נושאים "רווח מידי". נכון, לפעמים כן יש תוצאה מידית, אך לפעמים זה משפיע עלינו כעבור עשר שנים. ולפעמים, אומרת היהדות, המעשים שלנו משפיעים על מישהו אחר בקצה העולם!

הדבר החשוב הוא, שנדע ונאמין שאנחנו - עושים את שלנו, את ההשתדלות המוטלת עלינו, ולא עלינו המלאכה לגמור. בסופו של דבר ההשגחה היא שתדאג לגלגל את הדברים בצורה הטובה ביותר עבורנו.

כל פעולה טובה שאנחנו עושים כאן בעולם הזה,עלינו לדעת, נשארת לנצח. לעולם לא צריך להתחרט על מעשה טוב שעשינו. בעולם הבא – המעשים הטובים הללו הם שילוו אותנו ויסייעו לנו להגיע לגן עדן המיוחל.

(מובא באתר אחינו)