האם מותר להאמין באמונות טפלות לפי היהדות?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בעיתון "בשבע" פורסם מאמרו הקבוע של הרב אליעזר מלמד. הפעם המאמר עסק בענייני מנהגי אמונות טפלות והאם מנהגים אלו מותרים על פי היהדות.

המאמר לפניכם:

"לפני כמה חודשים כתבתי שאסור לקיים מנהגים שיסודם באמונה טפלה משום איסור ניחוש. לדוגמה, הרואים בחתול שחור סימן רע, ואם עבר לפניהם, מקפידים לשנות את דרכם מחשש סכנה, וכדוגמת החוששים שחזרה לבית מיד לאחר שיצאו ממנו מביאה מזל רע, ולכן אם יצאו מהבית ונזכרו ששכחו דבר מה, מבקשים ממישהו אחר להוציא להם אותו מהבית, או עושים סיבוב ואחר כך חוזרים ונכנסים לבית. כמו כן יש נזהרים שלא לשרוק בבית, מהחשש שהשריקה תגרום לכך שלא יהיה בו כסף. וכן יש נזהרים שלא לשבת בזווית השולחן, שמא היושב שם לא יתחתן שבע שנים.

כיוצא בזה, יש שנמנעים מלעבור מעל תינוק או ילד מחשש שהתפתחותו תיפגע, וכן יש שנזהרים מאוד מלשבור מראה. ויש שעונדים חוט אדום לסגולה. כל החושש מדברים כדוגמת אלו עובר באיסור 'ניחוש'.

שאלה מדעת המתירים

היו ששאלו כיצד כתבתי בפשטות שמנהגים אלו אסורים, הרי חלק ממנהגים אלו נזכרו בספרי רבנים. לדוגמה מובא בצוואת רבי יהודה החסיד (מג), שהיוצא מביתו לדרך ושכח דבר מה, לא יחזור לביתו אלא יעמוד בחוץ ויבקש שיוציאו לו אותו. דבריו הובאו בכף החיים (אורח חיים קי, כא). וכן יש שלמדו מהרשב"א שיש לקיים את מנהגי הזקנים והזקנות גם אם טעמם לא ידוע (שו"ת א, ט). על סמך זה יש שכתבו חששות נוספים. לדוגמה, בשו"ת מנחת יצחק (ט, ח) חשש למנהג שלא לאכול מקצות הלחם. בשו"ת באר משה (ח, לו) חשש למה שנהגו שלא לתת לילד שטרם צמחו לו שיניים להביט במראה, ושלא לעבור מעל ילד קטן שמא לא יגדל, ולקשור חוט אדום בעגלה של תינוק.

ביאור איסור 'ניחוש' ו'דרכי האמורי'

אכן יש סוברים שאין במנהגים אלו איסור 'ניחוש', והם גם לא מגדירים את המנהגים הללו כמנהגים שנשענים על 'אמונות טפלות'. אולם למעשה נראה שיש לאוסרם משום איסור תורה של 'ניחוש'. אבאר תחילה את איסור ה'ניחוש', ומתוך כך את היחס ל'אמונות טפלות'.

חכמים (סנהדרין סה, ב) הביאו דוגמאות לדברים האסורים באיסור 'מנחש': "האומר: פיתו נפלה מפיו" - ועל סמך זה דואג מנזק כל אותו היום. וכן מי ש"מקלו נפלה מידו, בנו קורא לו מאחריו, עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך, נחש מימינו ושועל משמאלו" וראה בזה סימן רע, ועל סמך זה נמנע מלצאת לדרך או לעשות עסק כפי שתכנן, עובר באיסור 'ניחוש'.

כמו כן הייתה אמונה טפלה, שהמשלם את המכס בתחילת היום, או בתחילת החודש או בתחילת השבוע, יפסיד בעסקיו. לפיכך כאשר המוכס בא לגבות מיסים, מי שמבקש ממנו: "אל תתחיל בי, (כי) שחרית הוא, ראש חודש הוא, מוצאי שבת הוא", עובר באיסור ניחוש (סנהדרין סו, א).

בפשטות, המעשים שפירטו חכמים לגבי איסור 'מנחש' הם רק דוגמאות לאמונות טפלות שאין להן בסיס הגיוני, והכלל הוא שכל אמונה טפלה שאין לה בסיס הגיוני, אסורה מהתורה משום 'ניחוש'. לכן, כמו שהחושש לשועל שעובר בשמאלו עובר באיסור 'ניחוש' (סנהדרין סה, ב), כך החושש לחתול שחור שעובר לפניו עובר באיסור 'ניחוש'. וכמו שהנמנע מלשלם מס בתחילת השבוע עובר באיסור 'ניחוש', כך הנמנע מלשבת בזווית השולחן או הנמנע מלחזור לבית שיצא ממנו עובר באיסור 'ניחוש'.

אומנם אפשר להבין את איסור 'ניחוש' ככולל רק דברים שאדם נמנע מלעשותם אחר שראה דבר מסוים או כדי למנוע סכנה. ואולם נראה יותר שהוא כולל כל עשיית מעשה או הימנעות ממעשה על סמך אמונה טפלה, ואזי כל הדברים האסורים משום 'דרכי האמורי' ('חוקות הגויים'), היינו דברים שהם אמונות טפלות ונלמדו מהגויים, אסורים גם משום 'ניחוש', וגם מהם ניתן ללמוד דוגמאות לאיסור 'ניחוש'. נזכיר כמה דוגמאות שהביאו חכמים (שבת סז, ב), לאיסור 'דרכי אמורי': היו שהאמינו שאם תרנגולת קראה בקול של תרנגול, הרי זה סימן רע שכדי להינצל ממנו צריך לשחוט את התרנגולת. כמו כן היו מגדלי אפרוחים שנהגו להטיח ביצים בכותל כסגולה לחיי האפרוחים, והיו נשים שלשם כך רקדו בפני האפרוחים וספרו 71 מהם. וכן היו מנהגים של נשים שקשורים לבישול מאכלים: בעת שהכינו תבשיל כותח רקדו לפני התבשיל כדי שיצליח, כשבישלו עדשים השתיקו את האנשים כדי שלא יזיקו לבישול, וכשבישלו גריסים צווחו כדי שיתבשלו היטב.

ביאור דעת המתירים

אומנם יש סוברים שכל מנהג שגם יהודים יראי שמיים נהגו בו, מותר לחשוש לו. ונראה שהם תלו את דבריהם על שיטת הרמב"ן והראשונים הרבים שהלכו בשיטתו וסברו שאומנם אסור להתייעץ באסטרולוגים, אבל אם נודע שלדעתם דבר מסוים מסוכן - מותר לחשוש לו, כי לעיתים יש אמת בדברי האסטרולוגים, וכן נפסק בשולחן ערוך ורמ"א (יורה דעה קעט, א-ב). וממילא כל מנהג שנכנס לישראל, הרי שסברו שיש בו אמת מסוימת, וממילא גם אין בו איסור 'דרכי האמורי' ו'חוקות הגויים'.

הלכה למעשה

אולם נראה למעשה שאסור לחשוש לכל המנהגים הללו שמבוססים על 'אמונות טפלות'. ראשית, לדעת הרמב"ם וכל ההולכים בשיטתו, ומהם רי"ד, סמ"ג, טור, קרית ספר ותפארת ישראל, אסור להתחשב בדברי אסטרולוגים משום איסור תורה של 'לא תעוננו'. וכן כל המנהגים המובאים למעלה וכיוצא בהם אסורים משום 'מעונן' או 'מנחש'.

אף אם נניח שהרמב"ן וההולכים בשיטתו מתירים לחשוש ל'אמונות טפלות', באיסור תורה נכון לחשוש למחמירים. כמו כן נראה שכיום גם לרמב"ן וההולכים בשיטתו הם אסורים, כי הם התירו לחשוש להם משום שסברו שלעיתים יש אמת בדברי האסטרולוגים והמעוננים, אולם כיום, שידוע לנו שמנהגים כדוגמת המפורטים למעלה הם 'אמונות טפלות', וגם התברר שרובם ככולם נלמדו מהגויים שסבבו את ישראל, חזר להיות דינם כדין כל הדרכות המעוננים והמנחשים, שאסורות משום מעונן ומנחש. ורק אם יש במנהגים אלו גם טעם מוסרי, אפשר לנהוג בהם.

אומנם אין לגעור במי שנוהג בהם, שיש לו על מה לסמוך, וככל שהוא פחות מאמין בדברים הללו, כך חשש האיסור פוחת. אולם אין נכון לכתוב בספרים להיזהר בכך, וכדוגמת מה שהורו הפוסקים שלא לסמוך על התרופות שבש"ס, כדי שלא לעורר תמיהה וקטרוג על דברי תורה (ים של שלמה חולין ח, יב)".