האם חובה לאכול בפסח מצות שמורות ומצות עבודת יד?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בטורו הקבוע בעיתון "בשבע" כתב הרב אליעזר מלמד מאמר העוסק בעניין מצות שמורות  בפסח - האם הדבר חובה או לא.

המאמר לפניכם:

"מצות שמורות לליל הסדר

מצוות עשה לאכול מצות בליל הסדר, שנאמר: "בערב תאכלו מצות" (שמות יב, יח). צריך לשמור על המצות המיועדות לליל הסדר באופן מיוחד שלא יחמיצו, שנאמר: "ושמרתם את המצות" (שם יב, יז).

יש אומרים שצריכים לשומרן כבר משעת קצירת החיטים (רי"ף, רמב"ם), ויש אומרים שמספיק לשומרן משעת הטחינה (רא"ש, רש"י ועוד). נוסף על כך נחלקו הפוסקים אם השמירה צריכה להיות בכוונה מפורשת לשם מצווה (שאילתות ורשב"א), או שמספיק שישמרו אותן שלא יחמיצו, אבל אין צורך לכוון בשמירתן לצורך מצווה (רא"ה).

למעשה, בליל הסדר נוהגים לדקדק ולאכול מצות ששמורות משעת קצירה, ומשעת הלישה מקפידים לכוון לשומרן ולאפותן לשם מצווה. ואף שלהלכה אפשר לצאת ידי המצווה גם במצות שמורות משעת טחינה, מכל מקום לכתחילה נכון לקיים את מצוות אכילת מצה בליל הסדר במצות שחיטיהן נשמרו משעת קצירה (פניני הלכה פסח יב, ב-ג).

האם צריך להכין לליל הסדר מצות יד

יש מהדרים לאכול דווקא מצות יד לשם מצווה, כי יש אומרים שצריך לאפות את מצות המצווה שאוכלים בליל הסדר בכוונה מיוחדת לשם מצוות אכילת מצה, וכיוון שהמכונה אינה יכולה לכוון, נמצא שאין לקיים את המצווה במצות מכונה.

דעת רוב הפוסקים שמצות מכונה כשרות לכתחילה למצוות ליל הסדר, מפני שגם מה שמכוונים בעת שמפעילים את המכונה "לשם מצת מצווה" מועיל, והרי זה נחשב שעשו את המצות לשם מצווה. ועוד שלדעת כמה ראשונים אין צורך בכוונה מיוחדת בעת עשיית המצות, אלא המצווה היא לשמור על המצות שלא יחמיצו. למעשה, מצות המכונה כשרות לכתחילה לקיום מצוות אכילת מצה בליל הסדר, ויש הידור במצות יד.

האם ראוי לקנות מצות שמורות לכל הפסח

שאלה: האם בשאר ימות הפסח כדאי להדר ולקנות מצות שמורות משעת קצירה, או שאפשר להסתפק במצות רגילות, שמחירן כשליש ממחיר המצות השמורות?

תשובה: שני צדדים לשאלה: א) מצד מצוות אכילת מצה. ב) חשש חמץ.

א) לדעת מקצת הראשונים והאחרונים (רא"ש, גר"א) יש מצווה לאכול 'כזית' מצה בשתי סעודות בכל יום מימי הפסח. אולם לשם כך אפשר להסתפק במצות רגילות, מפני שאף שקוראים להן מצות שאינן שמורות, באמת הן שמורות משעת טחינה, ולכן בשעת הצורך גם בליל הסדר אפשר לקיים בהן את המצווה, וקל וחומר שאפשר לקיים בהן את מצוות אכילת מצה בשבעת ימי הפסח.

חשש 'כלשהו חמץ' במצות הרגילות

ב) מצד חשש חמץ יש הידור לאכול מצות שמורות משעת קצירה בלבד, מפני שאכן בפועל במצות הרגילות פעמים שיש תערובת מסוימת של חמץ. אומנם לדעת רוב הפוסקים הוא בטל בשישים, ולכן הוא כשר, אבל יש פוסקים שמחמירים וסוברים שבפסח חמץ אינו בטל בשישים, ולכן לדעתם אסור לאכול מצות רגילות. ונבאר יותר.

המצות הרגילות לעומת השמורות

באפיית מצות רגילות המגמה לייצר כמה שיותר מצות במהירות, כדי להוזיל את מחירן להמוני בית ישראל, ואילו במצות שמורות משתדלים לדקדק ולהדר.

את החיטים של המצות השמורות מקפידים לקצור לפני שיתייבשו, כך שגם אם ירדו עליהן גשמים מרובים בעודן מחוברות לאדמה, ודאי שלא החמיצו הואיל והן יונקות עדיין חיות מהאדמה. לאחר קצירתן מקפידים לאחסנן במקום יבש, ולכן אין בהן חיטים שנרטבו במים והחמיצו. אולם בחיטים הרגילות שבדרך כלל מייבאים מחו"ל, שמהן עושים את שאר המצות, מסתבר שיש חיטים שהחמיצו או מפני הגשמים שירדו עליהן לאחר שהתייבשו ועוד נותרו בשדה, או מהמים שלפעמים נותרו בתחתית המחסנים.

גם בשעת הלישה יש הבדל משמעותי ביניהן. כשאופים מצות שמורות, נוהגים בכל פחות מ־18 דקות להפסיק את פעולת המכונה, לפרק את חלקיה ולנקותם היטב. לעומת זאת באפיית מצות רגילות המכונות ממשיכות לעבוד ברציפות שעות רבות, ותוך כדי פעולתן מפסיקים את הזרמת הבצק, ומנקים את המכונה עד כמה שאפשר. מובן שיש ערך לניקוי זה, אלא שהוא אינו מושלם, ומסתבר שמעת לעת נשארים בחריצי המכונה חלקיקי חמץ שעברו עליהם יותר מ־18 דקות והם מחמיצים, ויש חשש שהם חוזרים ומתערבים בבצק המצות.

הסבר המחלוקת

לכאורה, כיוון שכנראה יש במצות הרגילות תערובת של כלשהו חמץ, כולם צריכים להחמיר לאכול מצות שמורות. אולם להלכה כלל ישנו בידינו, שכל האיסורים שהתערבו בטלים בשישים, וכך גם החיטים שהחמיצו וחלקיקי הבצק שנותרו במכונה בטלים בשישים.

ואומנם החמירו חכמים ואמרו שחמץ בפסח אינו בטל אפילו באלף, אך לדעת רוב הפוסקים כאשר התערובת נעשתה לפני הפסח, כבר בטלו בשישים ואין בהם יותר איסור (שולחן ערוך אורח חיים תמז, ד).

ואף על פי כן יש מקום להחמיר, מפני שיש סוברים שגם חמץ שהתבטל לפני הפסח בשישים חוזר וניעור עם כניסת החג ואוסר את כל התערובת (רמב"ם ורשב"א). ואף שלהלכה אפשר לסמוך על המקילים שהם הרוב, ובנוסף לכך מחלוקת זו היא בדין דרבנן, שכן חכמים הם שקבעו שהחמץ בפסח אינו בטל באלף, מכל מקום ודאי שישנו הידור לצאת במצות הכשרות לכל הדעות.

סיכום להלכה

המצות הרגילות שהן שמורות משעת טחינה כשרות לכתחילה לכל הפסח, ואף לסוברים שיש מצווה לאכול מצה בכל שבעת ימי הפסח - מקיימים בהן את המצווה. והמהדרים אוכלים מצות שמורות משעת קצירה, בעיקר מפני שמדקדקים יותר בשמירתן מחימוץ.

מצה - לחם האמונה

המצה באה להזכיר לנו את האמונה, כפי שאנו אומרים בהגדה: "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם". וכן בזוהר (ח"ב קפג, ב) קראו למצה: "מיכלא דמהימנותא" - לחם האמונה.

כיוון שהמצה רומזת לאמונה, מובן שכל תהליך הכנתה צריך להיעשות בשמירה גדולה, וכל שמץ פגם שיימצא באמונה יגרום אחר כך לחורבן גדול בעולם".