האם מברכים על חזרת תושבי הצפון והדרום לביתם?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בטורו הקבוע של הרב אליעזר מלמד בעיתון "בשבע" פורסם מאמר שלו העוסק בשאלה הרלוונטית לחזרתם של המפונים בדרום ובצפון בעקבות המלחמה.

המאמר לפניכם:

"שאלה: האם צריך לברך 'מציב גבול אלמנה' על חזרת התושבים לבתיהם בעוטף עזה ובגבול הצפון?

תשובה: נבאר את הדין כולו, ומתוך כך נסיק את ההלכה למעשה. אמרו חכמים (ברכות נח, ב) שהרואה בתי ישראל ביישובם, יברך: "ברוך אתה ה' א־לוהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה". וכן נפסק להלכה (שולחן ערוך אורח חיים רכד, י).

ברכה זו נתקנה כברכת הודאה לה' על חזרת ישראל לארצם, שהיא הצבת גבול אלמנה. כלומר לאחר שחטאנו לפניו, גלינו מעל אדמתנו והיינו ללעג וקלס בגויים, עד שנדמינו כאישה אלמנה הנודדת שבורה וגלמודה, שאין לה עוד סיכוי לשוב לגבולה ולבנות את ביתה. והנה עתה ריחם ה' עלינו והשיבנו לארצנו, לבנות בה בתים ולישב בהם בשלווה ובביטחון, והחלו להתקיים בנו דברי הנביא ישעיהו: "כי ימין ושמאול תפרוצי וזרעך גויים יירש וערים נשמות יושיבו. אל תיראי כי לא תבושי ואל תיכלמי כי לא תחפירי, כי בושת עלומייך תשכחי וחרפת אלמנותייך לא תזכרי עוד. כי בועלייך עושייך ה' צב־אות שמו, וגואלך קדוש ישראל א־לוהי כל הארץ ייקרא" (נד, ג-ה).

ברכה על קיום מצוות יישוב הארץ

במשך שנות הגלות הקשה, אף שתמיד היו יהודים שגרו בארץ, לא בירכו על בתיהם ברכה זו. היישוב היהודי בארץ היה מצוי בצרה, מצוקה והשפלה, וקשה היה להגדיר את יישובם יציב, ולא הייתה בו נחמה כל כך. ואולם כשהתחילה ההתיישבות היהודית בארץ להתרחב, ביציאתם של בני היישוב הישן מחומות ירושלים ובעליית חובבי ציון, במגמה לקיים את מצוות יישוב הארץ, התחילו לברך ברכה זו על היישובים החדשים. כך מסופר על רבי שמואל סלנט שבירך על 'פתח תקווה', ועל רבי מרדכי גימפל יפה שבירך על 'יהוד'.

לכתחילה טוב לברך 'מציב גבול אלמנה' תוך ראיית בית הכנסת שביישוב (כדעת הרי"ף), אולם למעשה אין זה מעכב (ר"ח, רמב"ם ושולחן ערוך שם), שכן חכמים תיקנו ברכות אלה על מצוות יישוב הארץ, ואף שבית הכנסת הוא מרכז היישוב, גם בשאר הבתים מיישבים את הארץ.

על אילו מקומות אין מברכים

לכאורה לפי זה היה צריך לברך על כל עיר או כפר בשפלה, מנהריה ועד אשקלון. ואולם למעשה אין לברך עליהם, הואיל ובחסדי ה' כבר שנים רבות חבלי ארץ אלו מיושבים בערים ובכפרים, ועל כן נשכח מהם צער הגלות, והרואה את בתי ישראל שבהם אינו שם ליבו ליישוב הארץ שנעשה על ידם, וכבר לא ניכר שהוצב שם גבול אלמנה. וכלל יסודי בברכות הראייה, שרק על דבר שיש חידוש בראייתו מברכים. לפיכך בכל האזורים המיושבים כראוי בהמוני בית ישראל אין מברכים 'מציב גבול אלמנה'.

יהודה, שומרון, בקעת הירדן והגולן

למעשה יש לברך 'מציב גבול אלמנה' על בתים באזורים שעוד צריך להתאמץ כדי לקיים בהם את מצוות יישוב הארץ, כדי שתהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת ולא שממה. וכל הרואה שם את בתי היהודים שנבנו, ומתרגש מראיית הבתים שעל ידם עם ישראל זוכה לחזור ולקיים את מצוות יישוב הארץ - מברך.

בכלל האזורים הללו: יהודה, שומרון, בקעת הירדן והגולן.

הנגב והגליל

בנגב ובגליל יש לברך על היישובים שנמצאים באזורים שבהם היישוב היהודי צריך חיזוק מחמת שרוב תושבי האזור הם ערבים שתומכים בעמדותיהם של אויבי ישראל, ומתנגדים לקיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

יישובים ותיקים באזורים הללו

על פי תקנת חכמים יש לברך 'מציב גבול אלמנה' על כל יישוב יהודי בארץ ישראל שרואים בפעם הראשונה, ולאחר מכן כל שלא ראה אותו 30 יום וראה אותו מחדש - צריך לחזור ולברך (שולחן ערוך רכד, י; יג).

אולם הברכה תלויה בהתרגשות שמלווה את הראייה, וכפי הדין בכל ברכות הראייה, שרק מי שמתרגש מהמראה שהוא רואה מברך עליו 'עושה מעשה בראשית' או 'שככה לו בעולמו' (שולחן ערוך אורח חיים רכה, ט; רמ"א רכד, א; משנה ברורה ג; פניני הלכה ברכות טו, ד; יג).

לפיכך, גם הרואה בפעם הראשונה יישוב ותיק באזורים שעוד צריכים חיזוק במצוות יישוב הארץ, רק אם הוא מתרגש מעט מראיית היישוב, יכול לברך. אבל אם לא יתרגש כלל, לא יברך אף בפעם הראשונה. ואם יעבור זמן רב עד שיבקר שם שוב, ויראה שבינתיים בנו שכונה חדשה או לפחות כמה בתים חדשים, ויתרגש מעט - יברך. אבל אם לא יתרגש אפילו מעט מהשכונה החדשה - לא יברך.

יישובים חדשים

ביישובים חדשים שבאותם האזורים (בני פחות מ־20 שנה), מן הסתם ההתרגשות גדולה יותר, ולכן רבים מהרואים אותם בפעם הראשונה מתרגשים לכל הפחות מעט, ועל כן ככלל יש לברך על ראייתם. וכן לגבי ראייה שנייה לאחר שעברו 30 יום, כיוון שניכר בהם יותר חידוש ההתיישבות, יש יותר התרגשות מראייתם, ואם הרואה מתרגש שוב - יברך. ובמיוחד כאשר בנו שם בינתיים בתים נוספים, הרואה אותם צריך לברך.

חנוכת בית וחנוכת שכונה

לפני כ־15 שנים העברתי שיעור על סוגיה זו, וזכיתי שגם הרב משה לוינגר זצ"ל השתתף בו. לאחר שביססתי את היסוד שברכת 'מציב גבול אלמנה' נתקנה על קיום מצוות יישוב הארץ, הוסיף הרב לוינגר וחידש שכאשר עורכים מסיבה לכבוד חנוכת בית חדש ביישובים שבהם עוד צריך להתאמץ על מצוות יישוב הארץ, יש מקום שיברכו 'מציב גבול אלמנה' במסיבה.

אכן כך נכון לנהוג, והמברך צריך להיות אורח שלא היה ביישוב 30 יום, ובא להשתתף בחנוכת הבית. קל וחומר כאשר חוגגים חנוכת שכונה, שנכון שהאורח הנכבד יברך בקול רם 'מציב גבול אלמנה'.

הברכה על חזרת המתיישבים לבתיהם

מכל מה שלמדנו עולה שיש לברך 'מציב גבול אלמנה' על ראיית בתים בגבול הצפון וסמוך לרצועת עזה, שלאחר שנעזבו למשך זמן תושביהם חזרו לחיות בהם. גם אם לא היו נעזבים, רוב היישובים הללו מצויים באזורים שצריכים חיזוק בהתיישבות, וכפי שלמדנו המתרגש מראייתם צריך לברך על ראייתם בפעם הראשונה, ובפעם השנייה לאחר 30 יום, אם יראה בהם דבר חידוש וממש יתרגש מראייתם.

כיום מסתבר שכל אדם שמצוות יישוב הארץ יקרה בעיניו, מתרגש מאוד מראיית הבתים שהחיים חזרו לפעם בהם, ומצווה שיברך עליהם 'מציב גבול אלמנה'. אם עורכים מסיבה לכבוד חזרת התושבים, צריך לדאוג שאחד המשתתפים, שלא ראה את המקום 30 יום, יברך בקול בעבור כולם 'מציב גבול אלמנה'.

עצה למסתפקים

המסתפק לגבי מקום אם הוא באזורים שצריכים חיזוק, או אם הוא מתרגש מספיק, יאמר את הברכה בלשון של לימוד הגמרא: "תנו רבנן: הרואה בתי ישראל ביישובן, אומר - ברוך אתה ה' א־לוהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה". ועל ידי כך מצד אחד יאמר את הברכה כהלכה, ומצד שני לא יהיה בחשש ברכה לבטלה, שכן יש סוברים שתוך כדי לימוד הגמרא מותר לומר ברכה שלמה (יעב"ץ)".