סיפור לראש השנה: כשהאישה התעלפה למשמע הסיפור

מעשה שהיה ביהודי שומר מצוות, שנסע לבקר את קרובו במיאמי שבארה"ב. כשהוא נחת קיבל את פניו קרובו, כשהוא חבוש בכיפה לראשו. תמה אותו יהודי בליבו, שמא הוא שם את הכיפה לכבודו. אך כשהגיע אל ביתו ראה כי הבית מעוטר במזוזה נאה, בספרי קודש, ופמוטים יוקרתיים, ועוד הרבה פריטים 'יהודיים' שלא היו כלל ועיקר בפעם האחרונה שביקר כאן. שאל אות קרובו לפשר הדבר.
 
והלה סיפר: בראש השנה האחרון, צפיתי אל עבר הים מהווילה שלי, כשלפתע ראיתי נחיל של יהודים דתיים יוצאים מבית הכנסת ומתקרבים אל עבר הים. נזכרתי כי זהו מנהג התשליך, בו זורקים היהודים את עוונותיהם למצולות ים. לפתע החלו לפעפע בי זכרונות ילדות, כיצד אבא שלי היה לוקח אותי לאגם לעשות תשליך, וברגע קט החלטתי שאני הולך להצטרף ליהודים הללו לעשות תשליך.

כשהגעתי אליהם, יהודי אחד פגש בי והביא לי סידור, וערכתי את כל סדר התשליך כדבעי. לפתע ניגש אלי יהודי הדור פנים, ושאל אותי: "יהודי יקר, האם כבר שמעת שופר היום?". השבתי בשלילה, ומיד הוציא הזקן שופר קטן מכיסו, ביקש שאכוון לצאת ידי חובת מצוות שמיעת שופר, והחל לתקוע... לאחר שסיים פנה אלי ואמר לי: "קוראים לי משה כץ'", והלך לדרכו.
 
חזרתי לביתי וכולי נפעם. שיתפתי את אשתי בחווית התשליך, ואף תיארתי בפניה את האיש הדור הפנים שתקע עבורי בשופר, וסיימתי: "ומשום מה האיש החליט להיפרד ממני תוך כדי שציין את שמו – משה כץ. "אשתי שמעה את השם, ומיד צנחה על הארץ והתעלפה... כשהתעוררה מעלפונה ביקשה שאתאר לה שוב, באופן ברור את צורתו וקלסתר פניו של היהודי ההוא, וכשתיארתי לה - התעלפה שוב. התברר שאותו 'משה כץ' היה אביה של אשתי, שהיה תלמיד חכם ובעל תוקע בעיר פרשבורג שבהונגריה, ונרצח בשואה, כך שמעולם לא הכרתיו. ומכיוון שאשתי שינתה את שם משפחתה, לא ידעתי ששם משפחתה הקודם היה כץ'. ואכן', סיים הקרוב ממיאמי, 'מאותו רגע נשתנו חיינו, ואנחנו משתדלים לצעוד בדרך אבותינו'.
 
וכשסיפרו את המעשה למרן, שר התורה, ר' חיים קנייבסקי, אמר שבהחלט יתכן שהיה זה גילוי מן השמיים לבני הזוג כדי שיפשפשו במעשיהם, וישובו בתשובה. "פתחו לי פתח כחודו של מחט...".