איך לחגוג את פורים בצורה שבאמת תשמח אותך?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בטורו הקבוע בעיתון " בשבע" מתייחס הרב אליעזר מלמד לנושש עניין מהות פורים, העומד בפורים ועניין ההשתכרות בפורים.

כיצד נכון לנהוג?

המאמר לפניכם:

"כיוון שפורים הוא רק יום אחד בשנה, ואי אפשר לשלוח משלוחי מנות בלי גבול, ואי אפשר להשתתף בסעודות עם כל הקרובים והחברים, נשאלת השאלה למי עדיף לשלוח מנות, למעגל הקרוב של החברים שניצבים תמיד לצידנו או דווקא לרחוקים שהיחסים איתם לעיתים מתוחים.

האם עדיף לשלוח שני משלוחים לחברים נבחרים או שמא עשרה משלוחים או עשרים או שלושים? וכן בסעודה, האם נקיים אותה עם בני משפחה מהצד הזה או מהצד הזה, ואולי עם חברים טובים, ואולי עם עולים חדשים? והאם לעשות סעודה בת עשרה משתתפים או בת חמישים משתתפים?

התשובה היא שכל הרעיונות טובים, וזה עניינו של יום הפורים, להעניק השראה לכל השנה.

בפורים אומנם לא נספיק לשלוח מנות לכולם, אבל מתוך פורים נוכל להבין את היופי שבמשלוח המנות, כך שגם לאחר פורים, במשך השנה כולה, נשלח לחברים ולידידים מנות נאות מהמטבח הביתי. לדוגמה, כשאופים חלות או מבשלים דבר משובח לשבת, אפשר להגדיל מעט את הכמות ולשלוח מאפה או מנה לחבר או חברה שעבר עליהם שבוע עמוס, או למי שיש יום הולדת, או למי שקיבל עבודה חדשה או למי שפוטר מעבודתו. כך נוכל להמשיך את קירוב הלבבות שמתגלה בשמחת הפורים לכל השנה.

כך גם לגבי הסעודה. בפורים נוכל לסעוד רק עם מקצת מחברינו וקרובינו, אבל מתוך שמחת הסעודה נבין את ערך החברות והשמחה, ונשתדל יותר להשתתף במשך כל השנה בשמחתם של קרובינו וחברינו, כדוגמת חתונות, בריתות, ושאר מפגשי קרובים וחברים.

כך גם לגבי מצוות מתנות לאביונים, שמתוכה נתחזק במשך כל השנה במתן מעשר כספים או חוֹמש.

כיוצא בזה לגבי מצוות קריאת המגילה, מתוך קריאת המגילה שבה אנחנו לומדים על הנהגת ה' בעולם, וכיצד הרע יכול להתהפך לטוב, נתחזק במשך כל השנה בלימוד התורה ובהבנת הנהגת ה' בעולם.

שאלה נוקבת מאישה על שמחת הפורים

שאלה: אני אישה שפורים הפך להיות אצלה יום קשה. מיום שאמור להיות שמח, פורים הפך להיות אחד הימים הקשים ביותר. הצורך להכין משלוחי מנות רבים מאוד, להכין את הסעודה, לעזור לילדים להתחפש ולהפעיל אותם במשלוחי המנות. כל זאת עם שמיעת מקרא מגילה, פעמיים! עם כל העיכובים והרעש המתלווה להכאת המן. גם הסעודה מכבידה ולא נעימה, בדרך כלל בעלי מכין איתי את סעודות השבת והחג, ובפורים אני אחראית על כך לבד, ובנוסף אני צריכה לדאוג שמא בעלי ישתכר, ואז אצטרך לטפל גם בו יחד עם כל הילדים, כולל אי הנעימות ולעיתים הבושות הכרוכות בכך. כמובן שיש נשים ששמחות בכל זה, אבל אני משערת שיש לא מעט נשים שחשות כמוני.

תשובה: הבעיה היא שמרוב רצון להוסיף שמחה, מגדישים את הסאה, עד שכבר אין בכך שמחה. וכך כל דבר טוב, כשמגזימים בו, הוא מכביד ומזיק. מחמאות הן דבר נעים ומשמח, אך כאשר מפריזים בהן הן הופכות לנלעגות. חבר טוב הוא דבר נפלא ומשובח, אך המפריז בדבקותו בחברו, מעיק עליו עד שהוא מואס בו.

לפיכך צריכים לחזור לבסיס, ולקיים את מצוות הפורים כהלכתה, וכל הוספה מעבר לכך צריכה להתקיים רק אם היא מוסיפה שמחה.

משלוח מנות

המצווה לשלוח שתי מנות לאדם אחד, ושני בני זוג צריכים לשלוח שני משלוחים, שבכל אחד מהם יש שתי מנות. מתחילה הכנת הסעודה כללה גם את הכנת משלוח המנות, ומתוך מה שהכינו לסעודה היו מכינים שתי מנות, ושולחים אותן לשכן או קרוב. כך שההכבדה הייתה מעטה, ומאידך השמחה בכך גדולה, כי אדם זכה לקבל מהמיטב שחברו הכין לעצמומ. כיוון שמצווה לחנך את הילדים, יש לתת לכל ילד להעניק משלוח מנות אחד לחברו. מעבר לזה אין להוסיף, אלא אם שמחים בכך.

מקרא מגילה

כיוצא בזה מקרא מגילה, צריך להתארגן לשמוע את המגילה במקום נעים. אומנם לכתחילה עדיף לשמוע את המגילה ברוב עם, אולם כאשר יש בכך קושי, כגון למי שהכאת המן מפריעה, נכון לבחור מקום שבו קוראים ברצף בלא להרעיש ב"המן". וכך כתבתי לגבי מנהג זה: "למעשה, הרוצים להמשיך במנהג הכאת המן רשאים, ובלבד שיקפידו שכל הציבור יוכל לשמוע היטב את כל המגילה. אולם עדיף יותר שלא להרעיש כלל באמצע קריאת המגילה, וכל מניין שבו רוב המתפללים מעדיפים שלא להרעיש, נכון שהגבאים יודיעו מראש שאין להרעיש. ואין בכך שינוי המנהג, אלא המשכת מנהגן של כל הקהילות שנהגו לשמוע את המגילה בשקט" (פניני הלכה זמנים טו, יג).

הסעודה

כיוצא בזה הסעודה, במקום לנסות לערוך סעודה גדולה מדי, יש לקיים את הסעודה בחיק המשפחה. לכתחילה טוב לקיים את הסעודה עם עוד משפחה, אבל אפשר גם לקיים אותה עם בני המשפחה הגרעינית בלבד.

את הסעודה צריכים לקבוע על לחם, ולדאוג שתהיה מכובדת כמו סעודת חג. טוב שהמנה העיקרית תהיה בשר, אולם מי שמעדיף עוף או דג או אף מאכל חלבי, יכול לקיים גם בהם את הסעודה.

השיטה שמצווה להשתכר מעט

גם מצוות השתייה, שנאמר: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" (אסתר ט, כב), אינה צריכה לגרום צער לבני המשפחה. ככלל ישנן שתי שיטות בהגדרת המצווה.

יש אומרים שכוונת חכמים (מגילה ז, ב) שאדם צריך להשתכר עד שלא ידע בין "ארור המן לברוך מרדכי" (רי"ף, רא"ש). כלומר, אף שידע שהמן היה רשע גדול שרצה להשמיד את כל ישראל, לא יחוש בעת אזכרתו צער נורא כפי שרגילים להרגיש בעת שמזכירים רשעים, מכיוון שמתוך שמחת שתייתו יראה את הטוב שהגיע לישראל בעקבות גזרת המן, שחזרו ישראל בתשובה והתהפכה הגזרה לישועה גדולה, ועל ידי כך תיקנו את שמחת הפורים.

במצב שכרות כזה אדם מתנהג באופן פחות מכובד, ולעיתים אף מתבזה מעט מתוך שמחתו, אבל לא באופן שיתבזה ממש. ולכן אם הוא מכיר בעצמו שמתוך שכרות כזאת הוא עלול להתנהג באופן מכוער או לעשות מעשים אסורים, עליו להימנע מלהגיע לשכרות כזאת, אלא ישתה הרבה עד שיירדם, וכשיישן לא ידע להבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי".

השיטה שאין להגיע לשכרות

ויש אומרים שהמצווה היא לשתות יותר מהרגיל, עד שיהיה שתוי, אבל אין להגיע למדרגת שיכור שעלול להתנהג באופן שאינו מכובד. וזאת משום שלהלכה אין מקבלים את הדעה הסוברת שאדם צריך לשתות "עד דלא ידע" (רבנו אפרים). או שמקבלים את הדעה שצריך לשתות "עד דלא ידע", אלא שהכוונה לשתות עד שלא יוכל לדקדק במילותיו, וכשיצטרך לחזור ולומר פעמים רבות "ארור המן וברוך מרדכי" יתבלבל לפעמים (תוספות ור"ן). או שהכוונה עד ולא עד בכלל (יד אפרים).

הלכה למעשה

למעשה, כל אדם צריך לבחור לעצמו את הדרך שבה יוכל לשמוח יותר בשתייתו שמחה של מצווה. ומי שיודע שאשתו ממש סובלת מכך שהוא משתכר, נכון שיקיים את המצווה כפי השיטה שדי להתבשם. וייתכן שאם אשתו ממש סובלת, הרי שכנראה הגזים גם לפי השיטה שמצווה להשתכר".