מה יחס היהדות לדת ההינדית?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בטורו הקבוע בעיתון "בשבע" התייחס הרב אליעזר ממד לשאלה כיצד ראוי להתייחס לדת ההינדית.

המאמר לפניכם:

"שאלה: מה היחס הראוי לפי היהדות למאמיני ההינדואיזם? האם מפני שהם עובדי אלילים, ראוי להתייחס אליהם בעוינות? או אולי מפני המעלות המוסריות שיש בהם, היחס כלפיהם צריך להיות חיובי?

תשובה: ככלל, מחד, היהדות מביטה בעין טובה על האנושות, ומנסה ללמוד מכל תרבות את כל הטוב שאפשר ללמוד ממנה, ומבקשת להיטיב לכל אדם לפי דרכו.

מאידך, היא שוללת לחלוטין את התפיסה האלילית ונלחמת ברוע הצומח ממנה. עוד צריך להקדים שאין כאן יומרה להקיף אפילו במקצת את הדת ההינדית, שיותר ממיליארד בני אדם מאמינים בה, אלא רק לבטא את העמדה היהודית כלפי מה שנודע בקווים כלליים אודותיה.

השפע הרב והאלילים הרבים

תחילת הופעת הדת ההינדית לפני כשלושת אלפים וחמש מאות שנה בצפון־מערב הודו, ומשם התפשטה לכל הודו. תת־היבשת ההודית מאופיינת בשפע המים הרבים שזורמים בה, יבול רב, צמחייה ענפה ומגוונת, נופים מרהיבים של הרים, עמקים, יערות, נהרות ומדבריות, שבהם מתקיימים סוגים שונים של בעלי חיים לאין מספר. במשך דורות, המבקרים בהודו חזרו נפעמים מהמפגש עם השפע והעושר שבאדמתה, נופיה ואנשיה, ותיארו בהתפעלות את שלל הצבעים, הטעמים והריחות שמלווים את חיי האנשים בהודו. גם החברה האנושית בהודו רבת גוונים. זה לצד זה חיים בה עשירים מופלגים שבנו ארמונות מרהיבים ועניים חסרי כול שגרים ברחוב; חכמים ואנשי רוח לצד בורים וגסי לב, פושעים לצד אנשי חסד; בעלי רגישות וחמלה לכל חי לצד נצלנים שאדישים לסבל זולתם. המעניין הוא שבהודו ניגודים וסתירות אלה מתקיימים זה לצד זה במעין השלמה ובתפיסה מורכבת ורבת אנפין.

בתוך השפע המגוון והפורה הזה צמחה הדת ההינדית, שהיא בעלת מערכת אלילים מסועפת שאין כדוגמתה בעולם. אור וצל, טוב ורע, רוח וחומר משמשים בה בערבוביה ומעניקים השראה אדירה ליצירת זרמים ופולחנים דתיים רבים, אין ספור אלילים וסיפורים עשירים, שאליהם מתלווה יצירה אומנותית בפיסול, ציור, שירה וריקוד. כך הדת ההינדית, על אליליה המרובים, הפולחנים והמיתוסים מרהיבי הדמיון, משקפת את המגוון העשיר והשופע שבטבע העולם ובנפש האדם והחברה, ומעניקה לטוב ולרע שבהם פרשנויות שונות שמהן ניתן להגיע לתובנות רבות לאין שיעור.

למרות שיש בה סוגי פולחנים שונים לאלים רבים, כמעט שלא היו בהודו מלחמות דת קנאיות, שכן העיקרון המנחה של ההינדואיזם הוא שיש מקום לכל האלים ולכל שילוב ביניהם, וכל קבוצה רשאית לבחור לעצמה את הפולחנים המתאימים לה, וגם בתוך כל קבוצה יכול אדם להדגיש את האלילים והפולחנים הקרובים לליבו או להיות אדיש לכולם.

הרע שבאלילות

מיסודות אמונת ישראל שהאלילות היא שקר ועבודת האלילים מזיקה לאדם. ניתן לראות זאת גם על ידי בחינת השפעתה השלילית על החברה והתרבות בהודו.

מן הראוי שתכונת האמונה הבסיסית תדרבן את האדם להתעלוּת אין־סופית בהוספת טוב וברכה לעולם, וזאת על ידי התקשרות לאמונה בה' אחד, שכאשר מַפנים את כל הכוחות שבעולם אליו, מרבים את הטוב העולמי ועושים את העולם מתוקן יותר. לעומת זאת, העבודה הזרה מנציחה את המציאות כפי שהיא, מעניקה לה צידוק דתי, וחוסמת בכך את התביעה הפנימית להתעלות ולתיקון. שכן בהגשמת האלוקות לפי כל הכוחות והגוונים שבאדם ובטבע, מעניקים הצדקה גם למידות הרעות שבאדם, ומנציחים אותן בלא שאיפה לתקן אותן. כך יש אלים טובים ואלים רעים, והאדם ניצב מול הטוב והרע בלא הכרעה מוחלטת לצד הטוב, שכן גם את האלים הרעים צריך לעבוד ולרצות. כלומר, ברור שהטוב הוא טוב, וההולך בדרכו זוכה להארה ולשלווה, אבל מכיוון שגם הרע מייצג כוחות אלוקיים - גם לו יש מקום, ואף ייתכן שתועלתו מרובה, הואיל ועל ידו אפשר להשיג יותר עושר, שלטון ותענוגים.

כתוצאה מכך, כמו בכל הדתות האליליות, גם במסגרת ההינדואיזם התקיימו בעבר פולחנים של פריצות, ולעיתים רחוקות מאוד אף הקרבת קורבנות אדם כדי לפייס את זעם האלים הרעים. כמו כן, גם בתפיסה המחלקת את החברה לקסטות (מעמדות) יש עוולות רבות כלפי בעלי המעמדות הנמוכים, שמקבלות צידוק דתי. אולי בהזדמנות אחרת נרחיב על כך.

תהליך ההתעלות של הדת ההינדית

במשך אלפי שנות קיומה של הדת ההינדית התרחש בה תהליך של התקדמות והתעלות אל אמונה במקור אחד והעצמת ערכי המוסר. שני גורמים לכך. הראשון והעיקרי הוא שהדת ההינדית לא קפאה על שמריה, ובמקביל לריבוי האלילים והוספת פרשנויות ומיתוסים לאין מספר העמיקה במחשבתה האמונית והפילוסופית, ומהתמקדות בהקרבת קורבנות לאלילים, כפי שמופיע בכתבים העתיקים - הוֶדוֹת (ידע), התעלתה לפולחנים שמבטאים כוונה פנימית שפורשו באוּפָּנִישָׁדוֹת. בהמשך, בתוך סיפורי האלים והמיתוסים (כדוגמת הבְּהָגָוָאד גִיטָה), הודגשו יסודות שהיו צפונים בכתבים העתיקים אודות השורש העליון שנקרא בְּרַהְמָן, שהוא אין־סופי ונשמת כל היקום, ואף האלים הם הופעות שלו. כהמשך לכך הודגש יותר היסוד המוסרי של הבחירה בטוב, שהוא המניע את מחזור גלגול הנשמות, שמבטא את הסדר הקוסמי שאף האלים כפופים לו.

המפגש עם הדתות המונותאיסטיות

שנית, עמדה זו התחזקה בעקבות המפגש עם הדתות המונותאיסטיות. לפני כאלף ומאתיים שנה המוסלמים כבשו את צפון הודו ובהמשך גם את מרכזה. ולפני כחמש מאות שנה נוצרים הגיעו להודו, בתחילה סוחרים מפורטוגל ולאחר מכן אנגלים. דרכם נקלטו בתרבות ההינדית האמונה בה' אחד וערכים מוסריים שמקורם בתנ"ך. במשך השנים גם הינדים רבים ביקרו בארצות אחרות ונפגשו עם הדתות המונותאיסטיות, וכתוצאה מכך העמיקו בדת ההינדית וחשפו את היסוד האחדותי שבה. כך ערכי התנ"ך הפכו במודע או שלא במודע להיות ערכים יסודיים בתרבות ההינדית, שעל פיהם החברה ההודית כיום משתדלת לבנות את עצמה בתחום המשטר, המשפט, החינוך, המדע והכלכלה.

מקור קדום לאמונה בא־ל אחד

בספרו של הרב יששכר היימן 'יהדות והינדואיזם', הוא מצטט דו־שיח קדום שמובא באופנישדות, מלפני יותר מאלפיים חמש מאות שנה. תלמיד שואל את החכם: כמה אלים ישנם? החכם השיב: "שלושת אלפים ושלוש מאות ושלושים ושלושה". אמר התלמיד: "כן כמובן, אבל כמה אלים יש באמת?" השיב: "שלושים ושלושה". אמר התלמיד: "כן כמובן, אבל כמה אלים יש באמת?" השיב: "שלושה". אמר התלמיד: "כן כמובן, אבל כמה אלים יש באמת?" השיב: "אחד וחצי". אמר התלמיד: "כן כמובן, אבל כמה אלים יש באמת?" השיב: "אחד".

עמדה קדומה זו הפכה בדורות האחרונים למרכזית יותר.

סוד חיוניותה של הדת ההינדית

ראוי לציין שהעושר האדיר בדת ההינדית הכולל אין־ספור אלילים, פולחנים ודימויים, כמו גם המקום החשוב שניתן למדיטציה שמאפשרת הקשבה פנימית עמוקה, יצרו עמדה פלורליסטית במיוחד כלפי דתות ופולחנים שונים. זה איפשר לה לעכל ביתר קלות רעיונות חדשים ולשלבם בתוכה, וכאשר פגשה רעיונות מכוננים מסוג הרעיונות שיצאו מתורת ישראל, אודות אמונה בא־ל אחד ותביעה מוסרית לתיקון האדם והחברה, היא אף יכלה לתת להם מקום מרכזי, שכן הם הדהדו נימים עמוקים שהיו קיימים בה מימים עברו.

זו כנראה הסיבה שמכל הדתות האליליות שקרסו אל מול האמת והאור ששפעו מאמונת ישראל דרך הדתות המונותאיסטיות, הדת ההינדית שרדה בחיוניות, שכן יש ביכולתה לקלוט רעיונות גבוהים ולהתקדם על ידם.

עבודה זרה בשיתוף

למעשה, מכיוון שמצד אחד הדת ההינדית מאמינה במקור אחד עליון של כל האלים, ומאידך בפולחן ההינדי סוגדים לפסלים, מקריבים לפניהם מנחות ומקטרים קטורת, הדת ההינדית נחשבת עבודה זרה בשיתוף.

לישראל שקיבלו תורה מסיני ונצטוו באופן מיוחד על האמונה בה' אחד, עבודה זרה בשיתוף אסורה כמו עבודה זרה גמורה, והאלילים וכל תשמישיהם, נויים והקורבנות שמקריבים לפניהם אסורים בהנאה.

אולם לבני נח, לדעת רוב הפוסקים, אין איסור לעבוד עבודה זרה בשיתוף. לפיכך, כל זמן שהסוגד לאלילים גם פונה בעבודתו לה' אחד שהוא מעל לכל האלילים, אינו עובר באיסור.

ככל שיסירו את סיגי האלילות יתרמו יותר לעולם

ואף שאין בזה איסור, הנזק הנגרם מההגשמה האלילית גדול, שכן למרות העושר הרב שבתרבות ההינדית, הצד האלילי שבה מעניק צידוק לעוולות רבות. אומנם גם אין צורך שהינדים יעזבו את דתם לדת נוצרית או מוסלמית, וכפי שעולה מדברי מרן הרב קוק (לנבוכי הדור ח), אלא המגמה שימשיכו להתקדם ולהתעלות.

ככל שיזככו את ההינדואיזם מהתפיסה שיש לאלילים כוח עצמי, ויעצימו יותר את האמונה בה' אחד ובמוסר הנובע מכך, יוכלו בעזרת הרעיונות היפים שבהינדואיזם לפעול למען הוספת ברכה לעולם. מתוך עושר המחשבה והדמיון אודות האדם ונפשו, יוכלו להעניק לאנושות שפע של הצעות לביטוי אישי ודרכים להתמודדות עם מצוקות הקיום.

בכך הפלורליזם שבהינדואיזם יתלכד לתנועה לכיוון תיקון העולם ולא יתפזר תוך איבוד כוחות יקרים לריק. בכך האומנות העשירה והמרהיבה שהתפתחה בהודו, בתחום הספרות, השירה, הציור, הפיסול, האדריכלות, המוזיקה וכיוצא בזה, תעניק השראה לבני כל העמים להוסיף יופי ועונג בעולם. כמו כן יוכלו להעניק לעולם את הרגישות המיוחדת שפיתחו כלפי כל חי וצומח, שמבוססת על כבוד לכל ברייה ושאיפה שלא לפגוע בה. ככל שידבקו יותר באמונה בה' אחד ובמוסר, יכוונו יותר את הרגישות הזאת אל התנועה הכוללת לתיקון העולם וגאולתו".