הדלקת נרות שבת - כל הדינים וההלכות

מצוה להדליק נר בבית לכבוד שבת, שזהו מכבוד ועונג שבת שתהיה תאורה בבית ולא יכשלו בהליכתם. והנכון להדליק את הנרות כאשר לבושים כבר בבגדי שבת, אך אם הזמן מצומצם, ידליקו קודם לכן. (א קמב)
 

מן הדין די להדליק נר אחד לכבוד שבת. ואולם מנהג ישראל להדליק שני נרות, אחד כנגד 'זכור' ואחד כנגד 'שמור'. (סימן רסג ס"א. א קלה)
כתב מרן הבית יוסף (סימן רסג) בשם הכל בו: מצאתי במדרש תנחומא, כל דברי השבת כפולים הם: שני כבשים [קרבן תמיד של שחר, וקרבן מוסף], מזמור שיר ליום השבת [כפל הדבר במילים שונות, מזמור היינו שיר], לחם משנה, זכור ושמור. ונראה שמחמת כן המנהג גם להדליק שני נרות. ע"כ.
כל המרבה בריבוי תאורה לכבוד שבת, הרי זה משובח. על כן, גם מי שאין לו שעון שבת שיכבה את האור בשעה מסוימת, לא ימעט בתאורה, כי הוצאות שבת הן על חשבון הקב"ה.
 

מצוה להדר שיהיה הנר יפה, וישתדל להדליק בפמוטים יפים מכסף או זהב. ובזכות חיבוב והידור המצוה [בשמן, בפתילה, בכוסיות ובפמוטים], זוכים לבנים תלמידי חכמים, שנאמר: "כי נרמצוה ותורהאור", שעל ידי נר מצוה של שבת וחנוכה, יבוא אור התורה (מסכת שבת כג ע"ב). על כן, לאחר ההדלקה תעצום האשה את עיניה, ותתפלל שיזכו היא ובעלה לאריכות ימים ושנים, ולבנים הגונים תלמידי חכמים שיאירו לכל העולם בתורה ובמצוות, ויהיו יראי השם ובעלי מדות טובות, ושנזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו. (שבת א קעז, רח)
כתב רבנו בחיי: "כה תאמר לבית יעקב" - אלו הנשים, "ותגיד לבני ישראל - אלו האנשים". וציוה לדבר אל הנשים תחילה ובנחת, כי האשה הטובה היא סיבה לתורה, שהיא יכולה להמשיך את בנה לבית המדרש, לפי שהיא מצויה בבית, והיא מרחמת עליו בכמה מיני געגועים כדי להמשיך אותו אחר לימוד התורה מנעוריו, "וגם כי יזקין לא יסור ממנה". לכך ראויה היא להתפלל להשם יתברך בשעת הדלקת הנרות שהיא מצוה המוטלת עליה, שיתן להם השם בנים מאירים בתורה, כי בשעת עשיית המצוה התפילה נשמעת ביותר [כמו שאמרו חז"ל (תוספתא מעשר שני ה יד): כל העוסקים במצוות, נכון פיהם וליבם לתפילה לפני ה' יתברך], ובזכות נר שבת שהוא אור, תזכה לבנים בעלי תורה הנקראת אור, שנאמר: "כי נר מצוה ותורה אור". (ילקו"י חנוכה צ)
 

הגאון החזון איש זצ"ל כותב באיגרותיו, כי התפילה היא מטה עוז ביד כל אדם. אין תפילה ששבה ריקם, אין מילה של תחינה וריצוי שמוציא יהודי מפיו שלא תפעל את פעולתה, אם היום אם למחר, אם בשנה זו אם לאחר שנים רבות, אם אצל המתפלל אם לזרעו אחריו. דבר זה צריך להיות חדור בתודעתו של כל יהודי.
בירושלים חי יהודי תלמיד חכם שחזר בתשובה לפני שנים רבות, ומקורביו מספרים על יראת השמים המופלגת שלו, על הצלחותיו בכל תחום, ועל כך שבכל מה שהוא עושה, ה' מצליח בידו. כל מפעל שהוא מייסד, עולה למעלה ראש. לכל שיעור שהוא מקים, נמשכים על אתר לומדים רבים, וכן הלאה. האיש ששמו הרב ברוך היימן הי"ו, סיפר לאחרונה על הגורם להצלחותיו, וכדאי לחרוט את הדברים על לוח הלב, למען נלמד ונשכיל מכך על כוחה הגדול של כל תפילה.
הדור הצעיר אולי כבר לא יכיר את השם שיוזכר להלן, אבל כיון שהוא 'גיבור' הסיפור, צריך להזכירו. שמו היה זלמן ארן, מי שהיה שר חינוך בממשלתו של בן גוריון, ואחד ממקורביו ו'מעריציו' הנלהבים של אותו ראש ממשלה. הוא עצמו לא היה שומר מצוות, אך אשתו שמרה מעט על כמה סממנים של מסורת יהודית. היא הדליקה נרות שבת, ומכיון שידעה גם על כוחה של תפילה, התפללה על ילדיה שיהיו כמו ... בן גוריון, שהרי בעלה תמיד סיפר בבית על 'כוחו' ו'גדולתו' של האיש שעמד בראשות הממשלה.
כידוע, לימים ביקש בן גוריון להיפגש עם הגאון החזון איש זצוק"ל בביתו בבני ברק. קודם שהחלה הפגישה, הוריד החזון איש את משקפיו, כדי שלא להתבונן בפרצופו של מי שהיה אחראי להעברתם על הדת של רבבות רבבות אחינו בני ישראל, אבל לא נעל את הדלת בפניו. לאחר הפגישה, כשחזר בן גוריון ללשכתו, סיפר לזלמן ארן על גדלותו היוצאת מן הכלל של החזון איש, ואף התבטא שראה בו דמות של מלאך.
ארן לא שמר את הדברים בלבו, ותיאר גם הוא בפני אשתו את ההתפעלות של ה'בוס' מדמותו של אחד מגדולי ישראל. האשה האזינה לדברי בעלה בקשב רב, עד שהחליטה בו במקום, שמעתה ואילך תתפלל על ילדיה שיגדלו ויתחנכו בדרכו של ה... חזון איש, שהרי אם האדם המוערץ על ידי בעלה, מעריץ את החזון איש ומתארו כמלאך אלוקים, צריך ללכת אל המקור...
"אני", סיפר הרב ברוך היימן, "נכדו של זלמן ארן. ותפילותיה של סבתא - אף שלא היתה מל"ו צדקניות שבדור - פעלו את פעולתן גם לאחר שנים רבות, וקירבוני לתורה ולמצוות, ואף נתנו בידי את כח ההצלחה". (טובך יביעו ח"ב עמוד רפו)
 

טוב שהאיש יעסוק בהכנת הנרות ובנתינת השמן והפתילות בכוסיות, כדי שגם הוא יהיה לו חלק במצות ההדלקה שהיא בעיקר על האשה. כמבואר בזוהר הקדוש, רבנו האר"י, ורעק"א. וכן נהג רבנו יוסף חיים זצ"ל בביתו (בן איש חי שנה ב פרשת נח ו). (שבת א קסד)
 

כשמדליקים את הפתילה, אין להסיר את היד ממנה עד שתדלק רוב הפתילה היוצאת מהנר, ואז כשמסירים את היד, תעלה השלהבת מיד. (שבת א ריא)
 

בכל כיבוי של אש, ישנו ענין סגולי שלא לכבות את האש ברוח פיו. על כן, בסיום ההדלקה, לא יכבו את הגפרור בפה, אלא ינענעוהו ביד. (ח"ב לט)
 

אשה נשואה, כשיוצאת חוץ לביתה, חייבת לכסות את ראשה מהתורה. ואולם בביתה אינה חייבת מן הדין לכסות את ראשה, ובפרט למתחילות דרכן בעבודת ה' שקשה להן לכסות את ראשן גם בבית, יכולות להקל בבית בלבד. אולם אם יש שם אנשים זרים, חייבת לכסות. וחתני המשפחה, הריהם כאנשים זרים לענין זה.
 בזוהר הקדוש (נשא קכה ע"ב) כתוב, שצריכה האשה לכסות את שערותיה גם בבית, והפליג מאוד בשבחה ומעלתה של אשה זו, ותזכה שיקויים בה הפסוק (תהלים קכח ג): "בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ", שכמו שעץ הזית בין בקיץ ובין בחורף אינו מאבד את עליו, ויש בו חשיבות תמידית יותר משאר אילנות, כך בניה של אשה זו שמכסה את שערותיה, יתעלו בחשיבות יותר על שאר בני העולם. וגם בעלה זוכה ומתברך בכל הברכות, עושר ובנים ובני בנים ועוד.
 כשאשה נשואה מברכת ברכה שהיא, מכבוד הברכה שתכסה את ראשה. על כן, אף ההולכת בביתה בגילוי ראש, תכסה את ראשה בעת ההדלקה ותברך. (א קמב)
 

יש להדליק את הנרות במקום הסעודה, שמכלל עונג שבת לאכול לאורם. אך אם אי אפשר להדליק שם, ידליקו בחדר אחר שמשתמשים בו. ובימי הקיץ שחם בבית, רשאים לאכול בחצר, אף שאינם רואים משם את הנרות, לפי שהנרות ניתנו לעונג ולא לצער, ובלבד שיהנו מהנרות איזה זמן מועט, כי אם לא יהנו מהנרות כלל, הרי זו ברכה לבטלה. ויכינו תאורה טובה בחצר לפני שבת, כדי שיאכלו לאורה. (סימן רעג ס"ז. שבת א רג, שבת ב קמה)
 

עיקר המצוה שיהיה הנר דלוק בעת הסעודה, ומכל מקום הנותנים שמן יותר, כל שבני הבית ערים, תבוא עליהם ברכה. אבל הנותן שמן הרבה מדי, באופן שנשאר דלוק עד הבוקר או עד מוצאי שבת, יש לחשוש בזה לאיסור 'בל תשחית'.
 

אשה חולה השוכבת במיטתה, רשאים להביא אליה את הנרות שתברך ותדליק, ואחר כך יעבירום למקום האכילה. אבל כאשר אין שום צורך, עדיף שלא יגעו בנרות, כיון שיש אומרים שהוקצו [התייחדו] למצוותם. (סימן רסג סעיף יד. ה"ע ג מה. שבת א רג)
 

הדליקה את הנרות ואחר כמה רגעים כבו, ועדין לא קיבלה שבת, וברור לה שלא שקעה החמה, תדליק את הנרות שוב בלי ברכה. אך אם הזמן קרוב מאוד לשקיעה, לא תדליק בשום אופן. ואולם, בנות אשכנז שמקבלות שבת בהדלקה כדלהלן, לא ידליקו שוב, אלא תאמר לאחד מבני הבית שעדין לא קיבל שבת, שידליק. (א קלט)
יש להתבונן, מדוע נר חנוכה שכבה, אינו חייב לחזור ולהדליקו, ואילו נר שבת שכבה חוזר להדליקו? ויש לומר, שבנר חנוכה, במעשה ההדלקה לבד, כבר סיים את המצוה, שאין הנרות נעשו להשתמש בהם, ולכן אם כבו הנרות אינו חייב לחזור ולהדליקם. לא כן נר שבת שמטרתו לעונג שבת שיהיה נר דלוק ויאיר בשבת עצמה, נמצא שכל עוד שלא נכנסה השבת לא נתקיימה מטרת המצוה, על כן חייב לחזור ולהדליק את הנר, כדי שבשבת יהיה נר דלוק בביתו. (א קלט)
נרות שבת שכבו, מותר להשתמש בהם ובשמן לאחר השבת, לכל שימוש שהוא. וטוב לשמור את הפתילות, לשורפן בביעור חמץ בערב פסח, כדי שתֵעשה בהן עוד מצוה. (א קצ)
יש להבין, מדוע בנר חנוכה שכבה בתוך חצי השעה הראשונה של ההדלקה, נאסרה שארית השמן לכל שימוש שהוא, ואילו בנר שבת שכבה קודם הסעודה, לא נאסרה שארית השמן? ויש לומר, כי בנר חנוכה יש קדושה, כמו שאומרים "הנרות הללו קודש הם", וכיון שהוקצה [התייחד] למצוותו, לפיכך שאריותיו נאסרו, אבל נר שבת אין בו קדושה, שאדרבה נועד בשביל שנשתמש בו ונהנה לאורו, לכן גם שאריותיו לא נאסרו. (א קצ)
 

יש לנהוג כבוד בנרות שבת, ולכן אין להפשיט בגדי התינוקות ולנקותם ליד הנרות. (סימן ערה סי"ב. שבת א רנ)